היי יערה!! איזה כיף שיש כאן נציגות, אמנם קטנה אבל איכותית של קבוצת פרדס חנה!
אני כ”כ מבינה אותך, זה מאין הרגשה של “אתנחתא” אחרי שאומרים לך כמה את קרובה ליעד הנכסף…מאין הרגשת שאננות קצרה של “זהו, אני סיימתי”..
לא סיימנו, וגם לא נסיים, את כ”כ קרובה לשם..הדרך לא נגמרת אף פעם, פשוט כל פעם מתווספים שבילים נוספים, שאנחנו בוחרים אם הם טובים לנו או לא…את יודעת מה הדרך שלך, ואיזה דרך תחזיר אותך לאותה נקודה שממנה התחלת, ואת זה נראה לי, את לא כ”כ רוצה (בלשון המעטה).
אני במצבים כאלה, שאני מרגישה שכל מיני גושי שומן(בורקס, פיתות, מתוקים ושאר חמדמדים למינהם) מדברים אליי, אני הולכת למקרר ששם תליתי שתי תמונות מזעזעות שלי מהעבר, ומזכירה לעצמי טוב טוב באיזה תהום הייתי…אני מבטיחה לך שהכל ייראה לך הרבה יותר קל שבתת מודע יהיה לך תמיד באיזה תקופה “לא כייפית” היינו לפני כמה חודשים!
בקיצור, לכי תני להם איזה קרב ראוי, ותראי להם מי שולטת!!
:))
בהצלחה!
.
.
