אני כל כך מבינה אותך…באמת.
למרות שתחושת הניצחון ותחושת השליטה שיש על האוכל גוברת על הכל. תמיד יש בתת מודע את המפלצת הקטנה שמזכירה לנו שתמיד אפשר לחזור אחורה, לאותה תהום שחורה.
המפלצת הזו מופיעה לא כשהכל בסדר..שאנחנו בשליטה..שאנחנו יורדים במשקל.
המפלצת מופיעה כשמעט קשה לנו…שמישהו זרק לנו הערה..שסתם היה לנו יום פחות טוב…או שאנחנו קצת מרגישים “מסכנים” שאנחנו רואים את המאכל האהוב שלנו ומשתוקקים לאכול אותו.
במקרים כאלה אנחנו רק מוכיחים לעצמנו כמה אנחנו חזקים, איזה דרך עשינו כדי להגיע לפסגה, והיד עוד נטויה.
אני חושבת, סליחה, בטוחה, שכדי לשמר הצלחות צריך ואף רצוי לאן אפשר לחזור…כי רק ככה אנחנו מעריכים כל כך את המקום שאנו נמצאים בו היום.
בהצלחה!!!
.
.
