לדעתי מה שאת צריכה לעשות הוא קודם כל לשנות את גישתך.
אני אנסה להסביר לך את מה שאני רואה מהצד מן הכתוב שהעלת פה בדברייך.
השתמשת פה במילים מקטינות/מכשילות(קשה,חייבת,לא מצליחה,מחטיאה,לא חזרתי ליעד).
שחררי אותן מהלקסיקון שלך.
לדעתי מה שקורה לך הוא שאת פשוט מכניסה את עצמך לסטרס מיותר,ומציבה לעצמך יעדים
שאולי לא פרופורציונאלים.
אני מאמינה שאת בעצם יוצרת את המציאות שלך עם המחשבות שלך.תחשבי על הארוע,על השמחה,
על ההתרגשות ותני דגש לזה במקום לק”ג אם נשרו או לא.כמי שחיתנה את בתה רק לפני כשלושה חודשים,אני יכולה לומר לך שבשבוע של החתונה ירדתי 1.5ק”ג.
דליה זכרי להנות מהדרך,מאורח החיים הבריא,מהשפע ומההיצע שיש לך בתפריט,מאפשרויות הבחירה
והשליטה בכמויות האוכל,ובמה את מכניסה לפיך.הוסיפי לזה גם שתיה מרובה ולפחות 3 פעמים בשבוע הליכה רגלית של 60 דקות ואני מאמינה שביום הארוע תיראי מיליון דולר.שזה לא יעיב על שמחתך.ובאמת אני מקווה בשבילך שתפנימי כי גם רומא לא נבנתה ביום אחד.וקשה יש רק בלחם
וגם אותו אוכלים.
דליה מקווה שתקבלי את דברי ללא שמץ של התנשאות או כביקורת שיפוטית.הם נכתבו באמת ממקום שמאד מבין את הקושי אך מנגד מתעלם ממנו ומבין שזוהי דרך חיים לתמיד.ובעיקר דרך חיים שנותנת לנו בעיקר בריאות ואריכות חיים.
מאשי.
.
.
