היי 🙂
האמת שאני שמחה שאני כותבת כאן עכשיו, כי אני מקווה שזה יביא עמו את השינוי.
תמיד רק חיכיתי להגיע לשמירה ונראה בעיניי שאחרי השמירה זה רק קלי קלות, מחמאות ולהרגיש נפלא עם עצמי.
אני חמישה שבועות בשמירה, ובפה מלא אני יכולה להגיד שאלה החמישה שבועות הכי קשים שהיו לי מאז שהצטרפתי לקבוצה.
הנוחות הזאת של “הגעתי למקום שקיוויתי אליו” יחד עם הזכרון שמתערפל מיום ליום כמה שנאתי ולא היה לי נוח להיות שמנה (קצת קשה לי להבין שאשכרה היו עליי 18 קילו יותר ממה שיש היום) ו…בקיצור…לא כיף!
אני מתפתה לכל מיני פיתויים הרבה יותר מהר, אני מעגלת פינות בתפריט (אז מה אם כתוב פחמימה + חלבון, אני אוכל שני חלבון…אז מה אם עברה רק שעה מאז שאכלתי לאחרונה וכו').
אמא שלי ירדה מעל 25 קילו ועלתה את כולם (ועוד קצת) ואני ממש לא רוצה להיות שם. אני רואה מה זה עשה לה ולרוח שלה וכרגע זה הדבר היחיד שמחזיק אותי.
יש לכן הצעות/טיפים/מילות עידוד?
כי אני דיי בבאסה :/
תודה :אוהב: :אוהב: :אוהב:
.
.
