את תארת את מצבי מילה במילה. אני לא יכולה לתאר לך כמה אנחנו אותו דבר.
אני מחפשת את אותה העזרה ואותן העצות. גם אני במשקל תקין. וגם אני עם בולמוסים שאני לא יכולה לתאר לך, כמויות מטורפות של אוכל, ארבעה ימים של צום, ושוב בולמוס, ושוב צום, ושוב בולמוס. ואחרי בולמוס אין לי חשק להתעורר בבוקר בכלל. ויש נפיחות ודכאון ורגשות אשמה וכעס. העניין הזה השתלט לי על החיים כבר מזמן. זה מכתיב לי מתי אני יוצאת עם חברות ומתי אני נשארת בבית, כי אני לא רוצה את הקלוריות של כוס היין. זה מכתיב לי מצבי רוח וקשרים חברתיים. זה מנהל אותי ואני חיה לפי זה.
בואי ננסה להתמודד ביחד! אני גם כבר מיואשת… מנסה למצוא תשובות פה בפורום…
.
.
