[אלמוני]

לא מזמן, הכרתי לכן שתי דמויות תמי – השמנה ותמי הרזה.

היום בצהרים אחרי התוכנית תמי הרזה היתה במיטבה ותמי השמנה חשה מאויימת מאוד.כבר אתמול תמי הרזה הכינה לנו כרובית בתנור כמה שנכנס בתבנית (זאת תבנית קטנה יאמר לזכותה!). אתמול הוסיפה 3 פרחים חמודים של כרובית אפויה ללא טיפה שמן או אפילו ביצה – יותר טעים לשתיהן (תמי השמנה והרזה ככה).
אפילו החבר הצנים שלי אכל מזה (זה לא הבית של אמא שלו שהיתה משקיעה את זה בשמן.. מה לעשות…) והיום נשאר דיי הרבה כרובית, שאני אומרת דיי הרבה זה משהו כמו ראש כרובית שלם כמעט.

תמי הרזה היתה מאושרת. היום חלי ממן היתה אצלה בקבוצה הבוקר. בידיוק בזמן! לפני שהשמנה השתלטה על תמי טואטלית.

יש כרובית, ואין בכלל מקום לויכוח, היא חופשית ונאמר עם שפיות. על מה דברנו שיש לתמי פיצול אישיות?

כן, כן. אז ככה תמי הרזה הכינה צהרים עם קערית קטנה של 3 פרחי כרובית והשאירה את השאר על השיש. ואחר כך בהמשך הארוחה מילאה שוב עוד קערה עם כמה כרוביות נחמדות, והשאירה את השאר על השיש. הקרמיניליות שבנינו הבינו מהר מאוד לאן הרומן בהמשכים עם הכרובית המשיך.

השמנה אמרה לרזה, זה חופשי!!!!! זה טעיייייים!!!!!!!! והכי חשוב היא אמרה לרזה – תשתקי – כמו שעושים ילדים קטנים סגרה עיניים וסתמה אוזניים – אחרי המבול.

בעצם ברור לי ש”הנפילה” הזאת בכלל לא תגרום לי לאף נזק במשקל. תודה לאל – וברוך השם, מייד בארוחה הבאה אכלתי את התוכנית לא קרה כלום.

את כל ההלקאה העצמית – תמי הלא שמנה והלא רזה מצליחה כמעט להדוף ולהלום מעליה למרות שהיא לא מועמדת להיות כוכבת במשימה בלתי אפשרית 5.

אבל מה לעשות תארו לעצמכם כרובית שלמה – איזה בלאגן בבטן.
הבטן שלי לא נותנת לי שלא להרגיש את התוצאות למעשים.

במקום לבלות את הערב… אני מבלה בחיק השירותים והבחילה.

אז נכון נפלתי על כרובית, ואני מתחילה להשמע לעצמי סוג של כוסית שאני בחיים לא הייתי.

“אוי אני כזאת שמנה – אכלתי כרובית”

אבל בעצם כן, אני אכלתי אותה כמו שמנה כמו שמנה למהדרין…

מסקנות? לא יודעת אין…

מה חשבתי לעצמי כרובית שלמה?

העניין הוא כזה שלא בידיוק חשבתי, היצר של השמנה היה חזק ממני באותו רגע. בידיוק על זה חלי דיברה כשנכנסתי לקבוצה קצת באיחור (זה בגלל האוטובוסים מנשר יש לי תירוץ טוב באמתחתי הפעם.. בערך..)

מה שחלי אמרה, שצריך לספור עד 10 לפני שמושטים את היד.
ואחרי זה, ההבדל הגדול בין ממשתף בתהליך לבין משתתף בשמירה, זה בעצם החזרה המיידית לתוכנית.

שמעתי נותנים שלא נתנתי עליהם את הדעת שבכל יום יש לי 6 הזמנויות לחזור לתוכנית. בכל שבוע 42. זה פשוט מדהים. כמה פשוט ככה נכון. אז עשיתי את זה, אבל עכשיו יש לי ארוחת לילה בעקרון שאין לי מושג איך אני אמורה לאכול אותה או אפילו אויר כי הבחילה שלי היא בסף שמעל האוזניים…

אוהבת את הבית הזה. וחבל שאני לא מצליחה לעקוב, לפעמים נדמה כי יש פה פשוט “שיחות” שאופיין מתאים הרבה יותר לפורמט צ'אט ואם מגיעים באמצע מסתכלים על זה ואי אפשר לעקוב.. אני לא בכל אופן..

אגב, סחטיין לכל המורידות בגדול! ראיתי שיש המון היום.. ברוח השנה החדשה?

זמן לעשות לעצמי חושבים.. איפה הייתי אז, איפה אני היום, וגם לי יש בעוד כשבועיים ימולדת תמיד זמן לרפלקציות נוספות עבורי שממילא כולי כל החיים רק עושה רפקלציות במקום לעשות את החיים אולי…

נשיקות בלילות, זה מה שאבא של חברה שלי מאחל לכולם.. ואין לילה שיכול להתאים יותר לאיחול זה.

נשקו את עצמכן, בראי לילה טוב, שנה טובה, שנה מוצלחת, שנת שמירת שפיות… שנפגש עם הגברת השמנה בעיקר במנה המותרת ואם היא כבר באה לבקר? שעד הארוחה הבאה תחזור לבית שלה!

[אלמוני]

הי בובה…. מה מזליקה וחלי אומרות לנו…. הכל בשפיות….

אבל בכל מקרה אני מעדיפה ליפול על כרובית ולא על שוקולד או עוגה…. למרות התוצאות…..

אוהבת,

:)) רבקהל”ה

[מאת]

תגובות