[lee maman]

פסטיבל מחולות כרמיאל מתקיים השנה כמו בכל שנה ביולי, השבוע בימים שלישי, רביעי וחמישי. מאות רקדנים מגיעים לשם, אלפי מבקרים…. אין דברים כאלה.

אני גילי כהן מאור רוקדת מגיל 17 וסה”כ רוקדת 28 שנה, מתוכם 11 שנים בלהקת מחול מקצועית… משתתפת בפסטיבל כל שנה ואין דבר כזה לוותר, אף פעם לא ויתרתי אפילו שהייתי שבועיים אחרי לידת בני הבכור… אני לא אהיה שם השנה.

כל החיים הייתי רזה אבל לא כזאת רזה דחלילית שככה נולדים. אלא עם גנים מחורבנים של נטייה להשמנה. אז פשוט עד לפני שנתיים ואני מדברת על המון שנים חייתי על תפריט של מקסימום אלף קלוריות וספרתי מה אני מוציאה בפעילות גופנית כדי שלא ישאר כלום בגוף וככה הייתי רזה רזה. אבל אין שום סיכוי שבעולם להשאר בדיאטה הזאת חיים שלמים.
לפני שנתיים עברתי משבר גדול מאוד (והוא לא היחיד שעברתי, אני דווקא עשיתי בי”ס למשברים, אבל הוא הקש ששבר את גב הגמל). והפסקתי לעשות ספורט כי לא היה לי חשק ואח”כ חליתי בתת פעילות של בלוטת התריס ברמה הכי גבוהה מבחינת חוסר איזון. ואח”ככששמנתי קתצת הפסקתי לרקוד וכשהפסקתי לרקוד שמנתי עוד וכששמנתי עוד אכלתי יותר כדי להשמין עוד…
בגלל זה הירידות המועטות. בגלל שהגוף שלי לא רגיל לתזונה מאוזנת. הגוף שלי פשוט התחרפן ועכשיו צריך לללמד אותו לאט לאט הרגלים טובים.

תכננתי חופש כדי לנסוע לכרמיאל…
הוצאתי את נעלי הריקוד מהארון…
דברתי עם הילדים והכנתי אותם ומצאתי סידור לבני הצעיר…

אבל אני לא אהיה שם. בשנה שעברה כשהייתי שם היו עלי עודפים של שבע קילו בערך והמבטים והריכולים והשאלות המציקות הרסו אותי… השנה אני עם 16 קילו יותר. איך??? איך אני אסע לשם וכל הרכלנים יצלבו אותי שם בלי להפסיק. וזה לא יגמר כי מגיעים לכרמיאל אלפי אנשים ומתוכם אני מכירה מאות.
לא באופן אישי אבל היי שלום ומה נשמע? איפה היית ומה עשית???
אני יודעת שהרבה כאן יגידו לי לשים פס ולא להתייחס. אבל זה לא ככה… כי אני מרגישה שאצטרך לתת הסברים ולא בא לי לפתוח את זה.
אני הבטחתי לעצמי שבתחילת ספטמבר אני חוזרת לרקוד רקודי עם ולא חשוב כמה אני אוריד במשקל עד אז. פשוט לחזור ולעשות את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בחיים. אני אשלים את כל מה שהפסדתי ויהיה בסדר. והבטחתי לעצמי שבשנה הבאה אהיה שוב בפסטיבל כרמיאל רזה רזה אבל מתוך תזונה נורמאלית ולא מתוך מיני אנורקסיה.
אבל בינתיים אני עצובה וכועסת על עצמי… איך חוללתי לגוף שלי כזאת טראומה שאני משלמת עליה עכשיו ביוקר ומפסידה בגללה כלכך הרבה דברים.
אולי בשנה הבאה אני אהיה שם אבל השנה אני בבית עם נעלי הריקוד שאני לא נועלת…
ואני באמת מרגישה עצובה….

המשך ערב נעים … שלכם גילי

נ.ב. זאת אני לפני הפוגרוםשעשיתי לעצמי ואחריו עם המון עודפים…

[מאת]

תגובות