אחי הגדול הגיע לארץ (מארצות הברית) עם אשתו והוריה. אירחנו אותם בסוף השבוע ואני הצלחתי בארבעה ימים לעלות שני קילו שעמלתי קשה עוד מלפני פסח להוריד.
בימים האחרונים אני מבינה עד כמה המשפט “עם האוכל בא התאבון” – כמה שהוא אמיתי ונכון. חכם מי שהמציא אותו :לשון:
אכלתי כל יום לפי התפריט. אבל ארוחה אחת תמיד הייתה קצת מעבר למה שאני אמורה לאכול + קינוח או שוקולדים (אז זה בעצם אכלתי כל יום מנה מותרת מכובדת).
כבר ידעתי שאני עולה במשקל אבל האמת היא שפשוט לא הצלחתי לעצור את עצמי.
היום ראיתי קטע יוטיוב שמישהי פרסמה בפייסבוק וזה פשוט גרם לי להתאפס על עצמי. קודם כל -וואלה, גם אם אני אעלה קצת, זה בסדר, בחשיבה של לשים את הדברים בפרופורציות המתאימות. ומצד שני, כמה קטע הוידאו מעורר השארה בצורה יוצאת דופן – הוכחה עד כמה הכל נמצא בראש ועל מה אנחנו כבני אדם יכולים להתגבר. אז גם אני יכולה (לא משווה את עצמי אליו אלא מנסה לשאוב קצת מכוח הרצון שלו).
אבל יותר מכל, זה גרם לי להתאפס על עצמי. יש לי עד סוף השבוע הקרוב לחזור במלוא הכוח לתכנית (ולשגרת האוכל שלי). בשבת הם שוב יתארחו אצלנו עד יום שני שזה אומר שיש לי עוד שלושה ימים של פיתויים לפני – אבל הסיבה שאני כותבת את ההודעה היא כדי לשים את הדברים על השולחן ולהתחייב. להחליט שלא אחרוג. אולי זה מה שיעזור.
מוסיפה פה את הוידאו למי שלא תפס אותו בפייסוק. ממליצה לראות עד הסוף
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=qX9FSZJu448
עמית.
.
.
