אתמול היה הנושא בקבוצה שלנו, על מה אנחנו מוותרים כדי להגיע לתוצאות הרצויות. באותה עת שהמנחה שאלה את השאלה לא נמצאה לי התשובה הכל כך ברורה. אולם משהלכתי הביתה הבנתי שראשית ולפני הכול אני מוותרת על הכעס. על הכעס על עצמי, שהעליתי חזרה, את כל מה שהורדתי בעמל כה רב במשך שנה תמימה. כעס על התוכנית שלא הצליחה “להידבק” אלי, כעס על הסביבה, על העולם, על הפיתויים, בקיצור, כעס גדול!
אחרי שאשלים עם המצב לאשורו, אקבל את עצמי עם העליות ועם הירידות, יהיה הרבה יותר קל.
אני חוזרת ואומרת לעצמי, זה לא ויתור, זה אורח חיים! אם רוצה להגיע לתוצאות, למשקל רצוי, עלי לדבוק בתכנית כאורח חיים קבוע, ולא כפרויקט חד פעמי. והשינון הזה, הדיבור הפנימי עם עצמי על “אורח חיים” – עוזר לי ומדרבן אותי.
.
.
