טוהר יקרה…
חיבוק גדול…
פעם נהגתי לעצור את הדמעות ובמקומן הייתי אוכלת את הלב ועוד כל מיני דברים על הדרך……
היום אני מאפשרת לעצמי , לעיתים, להיות מאוכזבת, ולהביע את זה…..שוטפת עם הדמעות עוד כמה דברים…
ואחר כך מרגישה רעננה שוב….
פנויה “ונקיה” ושוב מלאת אנרגיות…כי התפנה מקום…
כי הדמעות שטפו את מה שתפס מקום ולא קידם אותי….
אז עכשיו…
להתאושש…
לחבק את עצמך…
להוקיר את עצמך על הירידה המדהימה שלך…
ולדעת שאלו החיים….לעיתים לא מבינים מה קורה….
ופתאום יש “הארה”….
מאמינה בך יקירה!