[אלמוני]

שלום שמי תומר ואני נשקל בקבוצה של חלי בקרית מוצקין ב – 6 בערב. לצערי אחרי ששמרתי השבוע ולא אכלתי את הספינגים שאבא שלי בטובו הרבה הכין ולא אכלתי את הלביבות ולא את הסופגניות ובמקומן הכנתי את המרק של חלי. למרות הכל עליתי 300 גרם. יש כאלה שיאמרו לא נורא זה קצת. אבל בשבילי אחרי שבוע של התמדה ועמידה בפני הפיתויים זה אכזבה גדולה. כמו שעליתי קילו פלוס.
מה שמעצבן יותר הוא שאני חוזר הבייתה. וההורים והאח שואלים מה קורה ? כמה ירדתי ? ואז אני אומר להם שעליתי 300 גרם. ואז יש להם תשובות כאילו הם המציאו את השיטה להרזייה. אתה לא הולך ולא עושה ספורט ( למרות שהשבוע הלכתי פעמיים למכון כושר ועשיתי עוד פעם אחת הליכה מהירה במשך 40 דקות ברחוב) או תשובה אתה אוכל יותר מידי אתה צריך להוריד את ארוחת הביניים אתה לא צריך לאכול אותה. כאילו מישהו יכול להביא לי מכשיר שמשתיק הורים. במקום להגיד לא נורא ולעודד הם באים בתשובות ובדברים שהם לא מבינים בהם. וגורמים להרגשה יותר מכוערת שיש לי.
אני יודע שבשבוע הבא אני ארד ואני בטוח בזה.. ולא משנה העולם אני אעשה את הכל ואני ארד את החצי קילו ויותר.
נ.ב. : אם מישהו מכיר מכשיר שמשתיק הורים ומשפחה אז שיגיד לי. אשמח לקנות אחד כזה..
ומה

[אלמוני]

תומר היקר..!
ההודעה שלך נורא ריגשה אותיי, עוד שספרתה לי במסן המשפט הראשון שיצא מהפה שלי הוא שזה אכן לא נורא כי העליות האלו הם המפתח לירידות אי אפשר רק לרדת ולרדת הגוף שלנו צריך להתייצב ולהיות מוכן רק לירידות.~!
אבל אתה צריך להיות גאה בעצמך בשל משהו אחר
שהצלחתה לעמוד את כל הפיתויים של השבועה הנוראי שהיה
אם זה מהמתקפה בעזה אתמול ועם זה בחג החנוכה
שבטח במקומות העבודה פיתו אותנו ולא נגגענו בדברים ובכנסים המשפחתיים ממש כל הכבוד לכל אחד ואחת מאיתנו על עצם העובדה.!
אבל בכל מגיע לך כל הכבוד ואל הניצחון שניחצתה את הנגעיות בשמן
גם אם אני מחר לא ארד כלום יהיה גאה בעצמי בדיוק באותו מטבע על ההתמדה וההצלחה של השבוע ההצלחה של השומנים
ואוךי מה שהעלה אותךנו במשקל זה המחשבה על המתוקים יותר מידי השובעה:)
סימן שיש בזה גם משהו פסכולגי כסע?!
בקיצר תומר יקרי
“יבאו ימים אחרים עם שמש ואם אלוהים וריח של משהו מתוק משכר באוויר”
ובנוגע להוריך.!
תן להן לדבר פקה פקה אבל נראה בסוף של מי התואצה המנצחת.!:).

[אלמוני]

בראשית דרכי בקבוצת תמיכה (כרגע אני לא, אבל זמן רב הייתי) אמא שלי היתה מסתכלת עלי במבט של “מה היא חושבת לעצמה” כל פעם שיצאתי לאכול מנה מותרת-בשבילי זה היה כמו חגיגה…
היו לי תמיד ירידות יפות ואז פעם אחת, אחת ויחידה-עליתי 300 גרם ואז החל מטר של דעות “המומחים”: זה בגלל מנה מותרת, זה בגלל שאני לא עושה הליכה, זה כי אני כל היום אוכלת ועוד ועוד..
בכל מקרה את מה שירד-עליתי, מכל מיני סיבות…ואם יש משהו אחד שלמדתי זה לא לחלוק את החוויה הזו עם כל העולם כי אז כולם מסתכלים לך בצלחת, מודדים, מעבירים ביקורות שלא במקום.
שלא תבין לא נכון-זה בטח לא מרוע, ההורים הם הראשונים בתור שמעוניינים בטובתך, אלא שלא תמיד הם יודעים כיצד לבטא את הדאגה שלהם.
בכל מקרה, תשתף אנשים שאתה ממש סומך עליהם בתהליך, חברי קבוצה וחבר/ה שתומכים בך ללא שיפוטיות.
אני כרגע בתהליך לבד ונעזרת בחברי הפורום ובאיה המקסימה ובתור תמיכה חיצונית משתפת אך ורק את בן זוגי שלעיתים עוזר ולעיתים אומר “אסור לך”-זה מעצבן לשמוע למרות שהוא אומר זאת לטובתי. אז אל תיקח את המילים האלה כפוגעניות…נסה לקחת את זה למקום טוב, הם דואגים לך ולא יודעים לבטא זאת בדרך אחרת.
הרבה פעמים בחיי נתקלתי במכרים של הורי, שמרבים לעדכן את העולם ואישתו בחדשות האחרונות-עליתי או ירדתי, ולעיתים הפגישה המקרית מלוות בעקיצות, לאו דווקא מפי אנשים רזים…תמיד הבקורות הכי קשות מגיעות מאלה שנאבקים עם משקלם, הם אלה שמסתכלים לך בצלחת. וזה למה? כי כל אחד מדבר מאיפה שכואב לו….לא אותך הם מבקרים אלא את עצמם דרכך.
אין לך מה להרגיש רע עם עצמך, אתה עושה משהו טוב עבור עצמך ואתה צריך רק לשמוח מזה. הירידה רק התעכבה השבוע כי בשבוע אחר, לאו דווקא הבא, תוריד כפול…ככה זה-הגוף לא מכונה ואנחנו לא רובוטים.
שלא תעיז להוריד את ארוחות הביניים, יש לאכול את התפריט בדיוק כמו שהוא. מה שמגיע אוכלים.
תודה שחלקת את החוויה שלך, זה הזכיר לי כמה משלי 🙂
שיהיה ערב טוב ובהצלחה!

[אלמוני]

מכירה את המצב הזה טוב טוב ההורים לפעמים פוגעים ולא תומכים בנו כמו שאנחנו רוצים שיתמכו אבל מה שחשוב אל תשים אליהם לב כי אח”כ סתם תיקח ללב תמשיך כמו שאתה אוכל ותראה להם באמת מי אתה.
זה מה שאני עשיתי, ואז אתה משתיק אותם טוב טוב .
המון הצלחה בהמשך.

[מאת]

תגובות