הילדה והכובע
היו היתה ילדה חביבה, נעימה ונבונה.
היו לה עוד שתי אחיות שהיו יפיפיות. הילדה שבסיפורנו לא חשה יפה במיוחד ואפילו חשבה לפעמים, ליד אחיותיה המדהימות, שהיא ממש מכוערת. אחריהן תמיד סובבו אנשים את ראשם ברחוב ואמן התפעלה מהן. ממנה איש לא התפעל.
יום אחד, בלכתה ברחוב ראתה בחלון ראווה של חנות כובעים, כובע מ ד ה י ם!!!! היא חשבה בליבה שאם רק תחבוש את הכובע תהיה ודאי יפיפיה ומדהימה כמו אחיותיה, וגם ממנה תתפעל אימה וגם אחריה יסובבו אנשים את ראשם ברחוב. אבל הכובע היה יקר מאד מאד ולא היה בכיסה מספיק כסף לשלם עבורו. היא ביקשה ממוכר בחנות לשמור על הכובע עבורה עד שתחסוך מספיק כסף. ואכן, היא עבדה קשה, חסכה פרוטה לפרוטה עד שכמעט בתום שנה שלמה היה בידה הסכום הדרוש.
היא באה לחנות הכובעים והכובע המדהים אכן חיכה לה בחנות, כי מי יכול היה להרשות לעצמו כובע כה יקר.היא שילמה עבורו בשמחה ויצאה לרחוב. לא היה איש שעבר ולא סובב את ראשו אחריה בהתפעלות. היא הרגישה יפיפיה, מדהימה והלכה בגאווה, נושאת את ראשה, סופגת בהנאה את המבטים המשתאים של האנשים מול היופי שלה. כאשר נכנסה הביתה, הביטה בה אימה בהשתאות, איזו ילדה יפיפיה ראתה בפתח!! “זה הכל בגלל הכובע המקסים, שאני נראית כה יפה” אמרה לאימה. “איזה כובע?” שאלה האם. “אין לך שום כובע על הראש, את פשוט נראית מדהימה ואף פעם לא שמתי לב איזו יפיפיה את!”
הילדה הושיטה את ידה ונגעה בראשה, אכן, הכובע לא היה שם. היא שכחה אותו בחנות!!!
שתמיד נצליח לזכור שאנחנו מיוחדות ויפות לא רק בזכות זה שרזינו או שלא, אלא בזכות מי שאנחנו :אוהב: