חצי שנה….זה הזמן שעבר עד כה…עד השבוע…
כעת אני מבינה שזה למעני ולא רק למען בתי.
הגעתי לקבוצה של חלי במבצע של יורדים טון, אמרתי לעצמי להזיק זה לא יזיק, זה לא יחורר לי את הכיס ונראה מה יצא בעיקר כשפניה של בתי לנגד עיני.
בתחילה, מבטה של נועה שלי עזר, הקפדתי ושמרתי, התאמנתי ואכן ירדתי. בחודשיים האחרונים אני נעה סביב אותו המשקל, בקושי מגיעה למפגשים, לפורום לא נכנסתי, לא קראתי, להתאמן לא התאמנתי (גם בגלל הנקע..אבל בעיקר התירוצים), לשתות….שכחתי (למרות החום)ופשוט התעלמתי מעצמי כי הכל חשוב יותר.
אז ירדתי קילו וחצי והעלתי קילו שלוש מאות ושוב ירדתי קילו מאתיים וכן הלאה.
ביום חמישי האחרון פגשתי חברה שאיתה צעדתי…אני נשארתי על הספה והיא המשיכה בדרך שהתחלתי, היא רזתה, אישה שונה, ארוכה וחטובה ואני עדיין עם אותם הצמיגים, מנסה לדחוף אותם לאיזה אוהל שאני לובשת. נעמדתי לצידה ולא האמנתי. היא סיפרה שבתחילה היה לה קשה לבד אבל בעלה תמך והיא צעדה לבד כשקר, כשחם, כשעייפים ובכלל.
לי אמנם אין את התמיכה הזו(בעלי אומר שככה אפשר להתחמם, למרות שלדעתי זה התחיל להפריע לו, אך הוא לא רוצה לפגוע בי), אבל לי כנראה גם לא היה את הרצון שלה היה.
אני מקווה שהפעם אשכיל לעשות כמוה.
קבענו ליום ג' הקרוב אחרי שהבנות תירדמנה…פשוט לצעוד. היא הבטיחה שגם אם אומר לה שאי אפשר, היא מגיעה וסוחבת אותי (תרתי משמע).
היה לי נוח באוהל שלי, עם הדברים המוכרים, עם האוכל, החנויות שביקרתי, אני לא אשת אופנה ודיבורים על בגדים חדשים, הרזיה,מחמאות ים וכו' מפחידים אותי.
גם כאשר איה השוטרת שלי כמעט והזכירה שאני כותבת כאן…התקפלתי ולא רציתי לשוב. כזו אני אוהבת לעשות את הדברים בשקט: בבית, בלימודים, בעבודה. אני לא אוהבת להתבלט ואולי הגיע הזמן שאעשה משהו בנידון.
כפי שילד מגלה לראשונה עולם ומלואו הגיע הזמן שגם אני אצא ואתחיל לעשות משהו בשבילי.
אז רציתי לשתף את כולם….אני גילה בשבוע הבא בת 30 (פעם ראשונה)אם לשתי בנות מקסימות ומדהימות נשואה לבעל פולני ומצחיק(יש כאלה מסתבר)רוצה לרזות בשביל עצמי ובכך לגרום לבנותיי להשכיל מצעדיי!!!
תודה לכל מי שקרא עד הסוף, סליחה אם זה נדוש אבל לי זה פשוט חדש. אחרי שנים רבות של מיני וסוגי דיאטות, מקווה שהפעם אשכיל ואצליח לרזות.
שלכם,
גילה
🙂
.
.
