אין לך מושג כמה אני מבינה אותך. אני חוויתי את זה (ונראה לי שרובנו פה חוו את זה בשלב כזה או אחר) ומאוד קשה לצאת מזה, אמיתית וכנה איתך.
ניסיתי הכל. לא להכניס מאכלים שווים הביתה, להכין חינמיים, ללכת לישון (קמתי ואכלתי, כן), לשתות הרבה. כלום. באמת שכלום לא עזר לי. אני יכולה להכין חינמיים ולאכול חינמיים עד מחר אבל בנאדם שמן, בראש שמן (אולי לא כזאת שמנה אבל יש לי ראש מאודדד שמן ואני מדברת פה על עצמי אז לא להיעלב) לא אוכל מהבטן ולא אוכל כי הוא רעב. אוכל כי טעים, אוכל כי מנחם, אוכל כי מרגיע. זאת אומרת, גם אחרי כל החינמיים, הייתי מוצאת את הדרך לאוכל המשמין (ולאו דווקא משמין, הייתי אוכלת הכל), כך או אחרת.
מה שאני מנסה להסביר לך כאן זה שאת חייבת לקבל החלטה. החלטה שאת מפסיקה עם זה ושאת רוצה לרדת במשקל ושאת ממש לא רוצה להישאר במקום הזה שאת נמצאת בו כרגע. זה לא יבוא משום חינמי שתכיני, אלא רק ממך.
.
.
