[אלמוני]

נשאר לי 1.4 קילו ע”מ לסגור עשירייה. ביום שישי הייתה לי נפילה, מעין מנה מותרת כל היום. לא הייתה מנה מסודרת. אבל הקפדתי על כל יום ספורט. ואתמול עשיתי כדורי שוקולד עם הילדים של הביביסיטר שאני עושה להם. הייתי נורא קרובה למנוע מעמי נפילה. אבל נפלתי והמשכתי ואכלתי עוד ועוד. וגם היום מהבוקר אני רק זוללת וזוללת. ולא מרגישה יותר מידי רגשות אשם בזמן שאני עושה את זה. זה מוזר. רק עכשיו.. וזה מתסכל. מנה מותרת מיותרת כל היום
אני חושבת שאתמול ברגע שהחלטתי לוותר השבוע על המפגש מהבושה אז זה שיחרר לי רסנים :עצוב: וכן אתמול למרות הכל הלכתי לאירובי ואני כן עושה ספורט בכל יום אבל אני צריכה עזרה “לעלות שוב על הסוס”.. הצילו! :ph34r:

[אלמוני]

העלמה פרח בר.
עזרת אומץ והצגת נפילה אחת .
בהגעה למפגש כשנמצאים במשבר אין בושה אלא אומץ.
תגיעי למפגש כדי לאגור כח להמשך הדרך המאוד ארוכה.
כל התיאור שתיארת מעיד על אכילה רגשית והענשה עצמית.
אחרי הנפילה קמים,מנערים את הבוץ וממשיכים הלאה לדרך ארוכה ומספקת שמטמינה לנו הרבה מלכודות כאלו.
החוכמה היא לדעת להתגבר וכל מלכודת שתתגברי עליה רק תחזק אותך.
בהצלחה
משה

[אלמוני]

מעדת, נפלת, כן רגשות אשם או לא רגשות אשם – מגיעים לקבוצה בכל מצב… כל התשובות, העידוד, התמיכה והכוח נמצאים שם, המפגש הוא חלק מהתוכנית ויש לו מטרה אחת: להחזיק אותנו במסגרת.

[אלמוני]

שהצלחת להחזיר אותי קצת אחורה לתקופה הראשונית שלי בתוכנית.אומר רק שמה שעבד לי זה שאף פעם לא ויתרתי על שקילה שבועית למרות שידעתי שיש סיכוי גדול שאראה עליה אחרי שהייתי במצב הזה שאת מתארת.יכולה לאמר היום אחרי שצברתי ק”מ של ניסיון שכן קורים לי מצבים כאלו מדיי פעם אבל אני פחות נבהלת מהם.ומתוך שכך הם קורים בצורה מינורית יותר מבעבר.מה שחשוב עכשיו זה שתאספי את עצמך,תמשיכי בספורט,כן תלכי לקבוצה שבוע הבא ואם מתאפשר לך אפילו מחר להגיע לאחת הקבוצות באזור מגורייך עוד יותר טוב.שומנים טריים יורדים מהר.מה שהיה היה את העבר לא ניתן לשנות,את ההווה כן.ספרי לנו אם עלית שוב על הסוס 🙂

[מאת]

תגובות