ונכון שזה מכעיס…?? עד שסוף סוף התארגנו על עצמנו, סימנו מטרה, פרצנו את המחסום הרגשי ויום אחד, רגע אחד חלש, עלול להחזיר אותנו למה שהיה לפני כן…
בלי להתחשב במטרה שלנו להיות רזים בקיץ, בלי להתחשב בכך שבקיץ שעבר סבלנו, לשכוח פתאום את כל הסיבות (הכואבות) למה התחלנו, לשכוח בבת אחת כמה סבלנו עד ששמנו לזה סוף ופתחנו דלת לחיים חדשים…
אז לא…לא נתתי לזה לקרות. אבל כעסתי רק על עצם המחשבה שעברה בתוכי להשליך את כל זה לפח. נכון שבנפילה אחת לא נהרוס שום דבר אבל הפריע לי באיזו קלות אפשר לשכוח מכל הדברים האלו.
לא נפלתי אבל זה היה קרוב.
.
.
