לפני שהתחלתי את התהליך, באותה מידה כעת אני גאה בעצמי.
לאורך שנים הנחתי לעצמי לעלות ולעלות ולעלות (הייתי ממשיכה בכך עוד ועוד…).
מין כדור שלג כזה שאיבדתי עליו את השליטה – ככל שעליתי, כך שנאתי את עצמי ואת העובדה שאני לא מצליחה לקחת אחריות על אורח חיי.
לפני שבועיים החלטתי שאני מתחילה לכבד את גופי ולהשקיע בו (לכבד את עצמי ולהשקיע בי).
החלטתי שהמשקל העצום אליו הגעתי הוא רק נקודת ההתחלה, נקודת הזינוק, ויריתי את יריית הפתיחה.
אומרים שבגילי כבר קשה לרדת כי הגוף והמטבוליזם השתנו.
אומרים שמי שעשה דיאטות ורזה ושמן שוב (מה שנקרא 'יו-יו' או אקורדיון), לא ירד או לפחות יהיה לו קשה לרדת.
ואני אומרת לכם: הכל תירוצים!
אני יורדת, אמנם לא כפי שאני מצפה, אבל יורדת.
והחשוב ביותר – אני גאה בעצמי ומודה לחברי/ות הפורום הזה שכ”כ עוזרים לי מבלי לדעת.
בקבוצות שהייתי בעבר לא הרגשתי תמיכה ועידוד כפי שאני שואבת מכם.
אז תודה לכם :שמח1:
שבוע שני: -2.6 (סה”כ -5.2) :אוהב:
שיהיה לכולנו שבוע נפלא ומלא בהצלחות קטנות!