[אלמוני]

כ”כ קרוב לחתונה..ואחרי תקופה של חודשים ששמרתי כ”כ יפה והצלחתי להתמיד..

נפלתי.

חזק.

יומיים של איבוד שליטה מוחלט.

כאילו זו לא הייתה אני.

זו הייתה מישהיא אחרת שהשתלטה על הגוף שלי ואמרה די נמאס לי לשמור ולהתחשבן על כל

דבר שנכנס לפה, בא לי לשבור את הכלים! ושברתי מה זה שברתי..זה התחיל בלילה כשאכלתי פתאום מלא קורנפלקס ו2 חטיפי שוקולד..

הלכתי לישון עם כאבי בטן..אמרתי לעצמי אני צריכה לקבל מחזור..לא קרה כלום מחר ממשיכים..

אבל אז התעוררתי הגעתי לעבודה עם כל האוכל מסודר.

ובום ראיתי מולי קופסת פרלינים שהבוס הביא מחו”ל..אז אמרתי אולי רק היום אני ארשה לעצמי
ואוכל מה שבא לי..ואז ממחר אני אמשיך וזה ייתן לי גם אנרגיות חדשות..בלה בלה בלה יהיה לי מוטיבציה..סיפרתי לעצמי סיפורים ותוך כדי התחלתי לאכול את הפרלינים..עוד אחד..ועוד שניים..ואת זה עם התפוז..וזה עם האגוזים ולא טעמתי את הלבן..

אחרי זה אמרתי אם כבר חגיגה אז חגיגה!! ירדתי לסופר למטה..לפיצוחים..לקונדיטוריה..כל
החנויות ממש נמצאות בטווח הליכה מהמשרד שלי..ואו כמה קניתי כאילו בשביל כל החודשים ששמרתי וירדתי כ”כ יפה..ופיציתי את עצמי..על כל החגים שלא נגעתי..ועל כל הקינוחים שפספסתי..ופשוט אכלתי עד שרציתי להקיא וכאבה לי הבטן..הגעתי הביתה גמורה.

נשכבתי על הספה ולא יכולתי לזוז.

בלילה לא נרדמתי חשבתי על כל מה שאכלתי ואיך שהרסתי ורציתי למות
אבל מה..יש עוד מלא אוכל..עוגיות..מאפים..פיצוחים..שוקולד.. מה אני אזרוק לפח?
אז התחלתי לחשוב על יום זלילה 2..ואחרון כזה שבו אני אוכל את הכול ופשוט לא ארצה יותר להסתכל על אוכל.

כל הלילה לא נרדמתי, ידעתי שזה שוב הופך למעגל כזה שברגע שאני נופלת אני לא מצליחה לקום..ודווקא עכשיו כשאני ממש 3 שבועות לפני החתונה..שבוע לפני המדידה השנייה של השמלה שלי..איך אני עושה את זה..מה אני מנסה לעשות? להרוס לעצמי את היום שחיכיתי לו כ”כ..

קמתי בבוקר הוצאתי את הכלבה ואמרתי זהו אני הולכת לזרוק לפח את כל האוכל שנשאר מאתמול
כל הג'אנק והשטויות והממתקים..

אבל לא.

לא זרקתי.

ואפילו נכנסתי למכולת וקניתי לחמניות מתוקות..לחמניית בייגלה..גבינת שמנת נפוליאון..
והכנתי לעבודה סנדוויץ שווה עם חמאה וגבינת שמנת וגבינה צהובה..ופשוט הגעתי לעוד יום
שבו אני רק מנשנשת ורק אוכלת מה שבא לי..ובערב קניתי סיני עם נודלס ואגרול
ולקינוח גלידה עוגת שוקולד..שנזרקה לפח כמעט שלמה..

אני כ”כ מתביישת..אבל בכוונה מעלה את זה על הכתב כדי שאני לא אדחיק את הבולמוס הזה!

למעשה ביום שני הייתי קלילה ומאושרת..שקלתי 57 קילו הייתי ממש לפני מדידת שמלה מחכה לזה ומאמינה בעצמי ובכך שהשמירה משתלמת ואני ניראת מעולה..חיכיתי לחתונה ולמדידה ואהבתי להתלבש בבוקר ולעשות ספורט ולראות את עצמי במראה..

והיום יום חמישי בסה”כ עברו 3 ימים..ואני אומללה..מרגישה נפוחה..כואבת לי הבטן.. יש לי כזו מועקה ענקית על הלב..ההרגשה שעליתי לפחות 3 קילו אם לא יותר .. לא בא לי ללכת למדידה שבוע הבא..לא הצלחתי לקום להתאמן כבר יום שלישי ברציפות..אני מיואשת..מאוכזבת..
כ”כ כועסת על עצמי שבישורת האחרונה ממש 3 שבועות לפני החתונה שלי אני ורק אני הורסת לעצמי את כל העבודה הקשה עליה עמלתי חודשים!

ולמה? למה אני עושה את זה לעצמי?

מנערת ברכיים..קמתי הבוקר ליום חדש..מתחילה מחדש..לקחתי את כל האוכל המסודר לעבודה..
שותה מיים ..תה ירוק..מתחילה להבין שגם מההר הכי גבוה אפשר ליפול לבור הכי עמוק..
וגם אם חשבתי שזה קטן עליי ואני בשליטה מוחלטת..גיליתי שהחולשות שלי יכולות לשבור אותי
בשניות.

וכן המוטיבציה של החתונה עזרה לי להרזות המון..אבל בלי עבודה קשה זה לא מחזיק..

החתונה תעבור..ולי יש עוד הרבה עבודה קשה לעשות על עצמי..

בעיקר לעבוד על הפן הרגשי..זה שמחפש נחמה ופיצוי באוכל..

במקום לבקש חיבוק כי קשה וזו תקופה מלחיצה וקשה..

היום בלילה אני אבקש ממאמי שיחבק אותי..הוא לא מבין בכלל כמה לחץ ומתח מופעל עליי..

להיות מושלמת ביום הזה..להיות רזה…

וזה כ”כ קשה … זה כ”כ נראה בלתי אפשרי לפעמים..

ואולי אני צריכה להיות שלמה עם עצמי ולאהוב את עצמי כמו שאני.

גם אם אני מעל 60 קילו.

וגם עם המעצבת בחנות אומרת לי שבחרתי שמלה של “כוסיות” ושאני חייבת להוריד..

זו אני.

והגיע הזמן שאני אתחיל לאהוב את עצמי! מספיק בשביל לפרגן לעצמי אוכל בריא!

[אלמוני]

היי חלבה היקרה
אני כל כך מזדהה עם כל מילה שכתבת (חוץ מהקטע עם החתונה:) אם תחזרי יומיים אחורה בפורום תמצאי הודעה שלי שמספרת על כמעט אותו הדבר בדיוק.
אין לי פתרונות, אבל מצאתי שהחיבוק שהפורום נותן, ועצם ה”ווידוי” נותן המון כוח.
הרי אנחנו כבר יודעות שאנחנו מסוגלות לעשות את זה- כי כבר עשינו!
אבל יש משהו וזה כנראה קורה בגלל מתח/לחץ שמחזיר אותנו הביתה לחום ולחיבוק ולנחמה שהאוכל נותן.
אבל זו הרי אשליה, רגשות האשם והתחושה המגעילה של אחרי בליסה לא באמת שווה את זה.
אבל אנחנו לא מקשיבות לקול הזה כשאנחנו באטרף וכשאנחנו מחליטות לשבור את הכלים.שם שום קול פנימי לא נשמע חוץ מזה שאומר לאכול הכל ומהר כי היום זו ההזדמנו האחרונה הרי מחר אנחנו שוב חוזרות לתכנית.
ואני כותבת לך ומדברת גם לעצמי (ואולי בעיקר) ומקווה שביחד נצליח להתחזק ולעבור את המשבר הזה ולהמשיך הלאה, להבין שזו דרך חיים, שאנחנו לא מהסוג שיכול רק לטעום ביס קטן מידי פעם , כי זה או הכל או כלום.
ועד שגם הגוף שלנו יבין את זה אנחנו חייבות להיות חזקות, ואף אחד בעולם לא יכול להיות חזק כל הזמן.
אני מאמינה בך כי אני מאמינה בעצמי, ואני יודעת שהגל הזה יחלוף
שולחת לך חיבוק ענק ונושם
קחי אויר – אני לוקחת ביחד איתך
אנחנו נעבור את זה

[אלמוני]

יקירה שמעתי השבוע פתגם שאני חייבת לשתף
אותך וזה הולך כך: ” המונע הגדול ביותר מן האדם להשיג את מבוקשו,
הוא חוסר האמון שלו שהדבר בכוחו…”
:אוהב: :אוהב: :אוהב:

[אלמוני]

זה המשפט החשוב ביותר כאן. וגם אני צריכה להזכיר לעצמי שהאיש הקטן והביקורתי שיושב לי על הכתף הוא רק איש קטן, ואני הרבה יותר גדולה ממנו. יותר חשובה. ולכן אני בוחרת להשתיק אותו ולהזכיר לעצמי את ההשגים שלי. חזקי ואימצי. חתונה היא דבר משמח. שימי פוקוס על כך. ותהני מדי פעם מגלידה טובה. גבריאלה

[אלמוני]

קודםם כלל אני מוסרתת לך חיבוקק ענננננננקקקקקקקקקקקק והמון נשיקות ומזל טוב :אוהב: דבר שני את בן אדם..מותר לך לפול מידי פעם….גם אני הרגשתי מזה…את תצליחיייי והכל היה טוב..המוןן מזלטוב לחתווננהה אוהבתתת :אוהב:

[אלמוני]

אני ואת על אותה סירה! אני גם לפני חתונה וגם אני הייתי בשמירה וגם אני קמתי בבוקר אהבתי לראות את עצמי במראה אהבתי ספורט אהבתי להתלבש… עד ש… גם אותי תקפו הבולמוסים האלה הבולמוסים של לאכול הכל מהכל ואת הכל! הייתי קמה לעבודה ב6 בבוקר אוכלת בבית קערת קורנפלקס כמו סיר מגיעה לעבודה קונה לי שקית שטוחים וטובלת כל שטוח בגבינה מסיימת לעבוד והולכת לקונדיטוריה קונה סופגנייה ובייגל ובורקס וקרואסון קטן רק לדרך הביתה והיום לא היה נגמר הייתי הולכת לישון עם בטן כואבת השרירים היו כואבים לי ועוד בלילה חשבתי מה לא הספקתי לאכול ומה אני יאכל מחר וזה כזה נורא ואיום! אני כזה מבינה אותך כשזה קורה אני לא מזהה את עצמי יש לי פשוט עוד ראש שמןןןןכנראה שבגוף יורדים אבל המוח עדיין שמן! הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא יתן לזה להשתלט עליי שוב אני כל כך אוהבת את עצמי ככה וזה יותר טעים מכל מאכל בעולםםםםם

[מאת]

תגובות