[אלמוני]

אני 3.5 חודשים בתכנית, ירידה של 9 ק”ג . מאוד מקפידה לעשות הכל כמו שצריך.
נותרו לי עוד 10 ק”ג למשקל היעד…
אני מתחילה להישבר. אני לפעמים די רוצה “לחזור בתשובה” – כלומר לנטוש את התכנית ולאחר שהבנתי את הפרנציפ (שתייה מרובה, 6 ארוחות קטנות, להימנע משטויות) לנהוג לפי כללים מסוימים.
אני ממש מתגעגעת לעוגייה קטנה עם קפה בבוקר (אני יודעת שאפשר חטיף אנרגיה, אבל רבאק, בא לי אוזן המן פריכה מחמאה עם שוקולד בפנים…)
אני מתגעגעת לנשנש במבה עם נס קפה בלי לספור כמה…
והכי גרוע – הימים האלה שלפני המחזור שבא לי לאכול הכל מהכל!! משתוקקת לפחמימות ושום דבר לא משביע אותי!!
אני באמת מקפידה על התכנית ועל תוספות חינמיות אבל יש ימים שבכל זאת אני הולכת לישון רעבה …
מצד שני, הירידה עושה לי טוב, סוף סוף עולים עלי בגדים מלפני ההריונות והלידות, אני מקבלת אין סוף מחמאות, אני מרגישה פיסית טוב! לא בא לי להישבר…
מה עושים??

[אלמוני]

לשתות הרבה. תה צמחים מרגיע יש תחליפים מרגיעים חשקים. ויש מנה מותרת תתענגי עליה לאט ובכייף.זכרי

עוד3 חודשים קיץ
כדאי ושווה להתאמץ והקיץ הזה לחייך :לאמבין:

[אלמוני]

את צודקת זה נורא קשה,אבל שווה.

אין דרך אחרת,

היום בן זוגי הגיע ורצה שנלך בספונטניות למסעדה כי חג היום,

ישר אמרתי שאני לא יכולה ,כי עשיתי את המנה המותרת אתמול.

היינו אצל חברים אתמול ,הגישו אוזני המן כול כך רציתי אחד עם השתייה החמה ולא לקחתי,

האמת הייתי קצת מתוסכלת ,ליראות את החברים מפצחים אוכלים ונהנים,

וראבק כולם רזים,נישנשו חטיפים,עוגות ופיצוחים,

קורה בזמן האחרון שלא מיתחשק לי לצאת לאירועים וחברים כשיש אוכל,

אבל אני נילחמת בעצמי,ניזכרת בבולמוס שהיה לי שבוע שעבר,

אני לא מעזה ליטעום כלום,כמובן אוכלת ירקות חתוכים,וחורגת מקסימום בפרי,

אבל מעיין חייבים להמשיך,בעיקר בגלל הבריאות,

אני לא מדברת על 3-4 קילו שצריך לרדת,

אני מדברת על 30 קילו נוספים.

למסעדה לא הלכנו,הרגשתי שאין לי כוח הערב להיתמודד מול אוכל טעים.

בן זוגי והבנות הרגיעו אותי שאפשר ללכת גם שבוע הבא,

הישאיר לי טעם רע בפה,וחשבתי לעצמי :”ככה זה לכול החיים”.

היום שמרתי וניצמדתי לתוכנית,אבל אין ספק שהייתי מאוד מתוסכלת ועייפה מיזה.

[אלמוני]

אני מתחילה מהבמבה

מותר לך כוס במבה (15 גרם) בתור מנת פחממה .
לא כל יום לא כל היוםצ, אבל מדי פעם זה פשוט ״שובר שגרה״ ומנחם
תסתכלי בתחליפי פחממה לגבי כל שאר האפשרויות החלפת לחם!

ביחס לעוגיה נדמה לי שמותר גם שניים ללא סוכר – תראי לפי כמות קלוריות במקום חטיף!
אני לא השתמשתי באופציה הזו אבל קראתי כאן נדמה לי שמותר

זו עזרה ראשונה כדי שלא תישברי…… ובקשר לשאר…… מה שממש בא לך תהפכי למותרת.

רגעי השבירה האלה מוכרים וגם אצלי היו כשנמאס! נמאס! מלאכול מונוטונית שש ארוחות , מים, וארוחות מזעריות :אוהב:
אבל השבירה היתה ליום אחד ולמחרת חזרתי למסלול…..
וזה משתלם כי הצלחתי להוריד עשרים קילו

מה שכן, אני החלטתי מראש שאני לוקחת את הזמן…… וזה לקח תשעה חודשים

[אלמוני]

לבורקס ולפיצה, בלי לספור ובלי שיהיה לי אכפת…
אבל בסופו של דבר כן אכפת לי, כי עולים במשקל תוך שנייה! היה לי שבוע כזה ששמרתי מעולה חצי שבוע ובסופ”ש פרקתי כל עול. בורקסים, פשטידות, פסטות, עוגות, עוגות, עוגות, כל מה שלא אכלתי בחופשיות 8 חודשים… באותו שבוע עליתי 2.5 ק”ג. האמת הייתי בשוק שאפשר להעלות כ”כ הרבה תוך יומיים שלושה.
כן היה לי טעעעעעעעעעעעעעעעים בטירוף אבל המחשבה על כמה עליתי, התחושה שהמכנס שהיה גדול עלי כבר הופך להיות צמוד, לראות את הפנים מתנפחות שוב, לקבל את המבטים מאנשים שמרחמים עלייך אחרי שירדת כ”כ יפה ואת מעלה הכל חזרה, זה פשוט לא שווה את זה!
התחושה הזו היא כ”כ לא נעימה, פיזית ונפשית! אמנם תמיד אני אתבאס שאני לא יכולה לאכול בחופשיות את כל הפיתויים האלה, אבל אני שמחה בכל ליבי שאני לא אוכלת אותם (אלא במסגרת המנה המותרת) ואני יודעת שזו ההחלטה הנכונה.
להרגיש רזה ובריאה, ללבוש בגדים מחמיאים, להסתובב ברחוב ובעבודה בגאווה, להרגיש טוב עם עצמך ובכלל להרגיש טוב גופנית, אלה הדברים שצריכים לחזק אותך כשקשה לך.
אז פעם בכמה זמן נשברים, ביום הזה לפני המחזור או סתם ביום שלא התחיל טוב, אוכלים, זוללים, נהנים אבל בסוף מתבאסים מזה ומבינים שאין דרך אחרת חוץ מלשמור על התפריט ולהקפיד על התכנית.

[מאת]

תגובות