בוקר לא קל… לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי אני מתעסקת בכאלה שטויות והלוואי שהצרות שלי היו הצרות של כל המשפחות האומללות האלה שאיבדו את הדבר הכי יקר להן :עצוב:
ובמעבר חד…
מאז שחזרתי מחו”ל אני פשוט לא מצליחה להתאפס. הרגשתי שהכוחות שלי אזלו ושאני חייבת למצוא מקור כוח אחר שייתן לי אנרגיות וידחוף אותי להמשיך. אז חזרתי לקבוצה, אחרי חצי שנה של עבודה בבית. התרגשתי מאוד לחזור ברמה כזו שכולי רעדתי, לא צחוק!
אבל… לצערי או לא לצערי, אני מבינה עכשיו שהכוח גם לא נמצא שם… עבר עליי סופ”ש עם ים חריגות. שוקולדים, עוגות וכל מה שבא ליד…
אני מבינה שכדי לחזור לתלם אני צריכה לחפש את הכוח בי. רק בי. לנסות ולחפש שוב את הרצון, המוטיבציה.. אם אני לא אמצא את כל זה בעצמי, הקבוצה לא תעזור לי הרבה
חבל לי כל כך להפסיד ולוותר על ההישג האדיר של 30 ק”ג פחות. ודווקא בישורת האחרונה להרים ידיים? דווקא ב5-6 ק”ג האחרונים? לא יקרה :כועס:
אני בוחרת היום להרים את עצמי (שוב!) ולעשות את ה100% שלי, גם אם זה לא 100% של התכנית
אני לא יודעת מה המשקל שלי כרגע או כמה עליתי, את זה אדע מחר בשקילה אבל כשאדע אני רוצה להתחייב למשקל מסויים עד לראש השנה. כשאני מציבה יעדים קטנים כאלה זה עוזר לי המון.
שיהיה יום שקט ורגוע… :אוהב:
.
.
