אז בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי בפרץ של מחשבות, שחייבות לבוא לידי ביטוי על הדף.
ישבתי היום בעבודה, ופתאום תקף אותי ייצר הכתיבה…לקחתי דף ועט וזה מה שיצא לי מהקישקע 🙂
מחכים למשיח….
למה טמוע בבני האדם הציפייה לחכות למישהו במקומם שיעשה את העבודה?!
בני האדם מפחדים לקחת אחריות על מעשיהם ולכן מחכים שיבוא המושיע וייגאל אותם מייסוריהם.
לדוגמא: אדם שעובד בעבודה, שבלשון המעטה הוא סובל ממנה, ברוב המקרים לא יקום ויילך, אלא יעשה הכל כדי שיפטרו אותו וכך הוא גם יוכל אולי על הדרך לקבל את הפיצויים שמגיעים לו.
האם מישהו משלם לו על הפיצויים הרגשיים שיש לו? כנראה שלא..
דוגמא נוספת: אדם שרוצה לרדת במשקל, רוב הסיכויים שהיוזמה ללכת לתוכנית או לקבוצת תמיכה לא תהיה שלו, אלא בלחץ מסובביו, חברים, משפחה, מכרים, עמיתים לעבודה ורבים נוספים.
לכן, מתבקשת השאלה, למה כולם מחכים למשיח?
המשיח נמצא בכל אחד מאיתנו, הוא רק מחכה שתסמכו עליו ותתנו לו את הצאנס להראות לכם שהמשיח הזה הוא בעצם התגלמותך שלך.
אני בדעה היום שכל אחד צריך להתמקד בערוגת גן שהוא שתל לעצמו, בפרחים שהוא שתל לעצמו.
וכמו בכל גינה, יש פרחים שנובלים אם הם לא מקבלים את הטיפול הנכון, אבל בדיוק ברגע שהפרח נבל צריך לעקור אותו מהשורש ולשתול אחד יפה יותר במקומו.
לא צריך לחכות לגשם שישקה אותו וגם לא לחכות לשמש שתגרום לעלי הכותרת להיפתח, פשוט לזכור שיש פרחים שאם הם לא יטופלו על ידך הם פשוט ינבלו.
אני כבר הצלחתי לייצר לעצמי את הגינה הזאת, כמובן שיש כמה קוצים שצריכים לסלק לאותם כי הם קצת מכאיבים, אבל בסוף…הגינה הזאת, הגינה שלי, המשיח שלי, הוא בעצם אני!
שכל אחד ייקח את זה למקום שלו..
תשקו את עצמכם, תגרמו לעצמכם לפרוח….
יום נפלא לכולנו!!!
.
.
