בזמן אחרון אני מרגישה שאני ליד התוכנית
ולא בתוכנית למרות שאני עדיין שומרת על מה שיש לי בכיס
אבל התחושה שאני לא שולטת באוכל זה מאוד מפחיד אותי
כי מהר מאוד אפשר לאבד הכל
היום קמתי עם חשק לבכות למה אני כבר לא כמו פעםםםםם
“חננה”
קשה לי עם הרגשה שאני יודעת שאני מסוגלת אבל לא עושה
מספיק בישביל זה
לאן נעלם הכוח להיות השולטת אני שואלת את אצמי ואין לי תשובות
אני יודעת שאני בסדר ונראת בסדר
אבל אני רוצה לחזור להיות הבחורה ששום דבר לר עצר אותה
רציתי לרדת ירדתי
איפה נעלם איפה עד פעם אני שואלת את אצמי
מה יהיה ככה לא יכולה להמשיך חייבת לחזור חייבת את הכוח
שהיה לי
יש כאלה שיצחקאליי יגידו לה קל תראו איך היראת
אבל לפעמים גם אני בן אדם ונשברת כמו כולם
סורי שחפרתי לכן זה היה מועקה שהייתי חייבת להוציא מהלב שיהיה שבוע מוצלח
היי רוסנה, אני בהחלט מבינה לליבך, הרגשת המורעלות קצת “נעלמת” לפעמים, ולפעמים אנו גם מקילים ראש ב”נסיבות”.
אבל העובדה שאת כותבת את זה ומחפשת דרך לחזור ב- 100% היא בעצם כבר תחילת הדרך לחזרה למסלול.
האמת היא שלי עוזר להסתכל בתמונות היותר מזעזעות שלי (מבחינת משקל) והפחד מלחזור לשם מחזיר אותי למסלול…
“הכוח להיות שולטת” יקירתי ממש לא נעלם!
הוא נמצא בתוכך,
עמוק,
רק ממתין ומבקש ממך רוסנה,
לשוב ולהשתמש בו כפי שעשית בו שימוש רב כשבאמת רצית.
אני שמחה לקרא שאת “עם יד על הדופק”ומבינה שאסור לנו
השמנמנים לנוח “על זרי הדפנה” ..כי שם אנו מתפתחים מאד יפה אבל ..לכל הכוונים.
יום חדש בפתח,
הזדמנות מצוינת לשלוף החוצה מתוכך את הכוח והשליטה שלך..
ביד שלך,באוכל שלך…בשפיות שלך.
בהצלחה.
מיכל ממן.