[אלמוני]

אני בדיוק חודש וחצי בתהליך.. ירדתי 5 קילו כשהיה לי שבוע תקיעה בגלל מחזור ושבוע עלייה ואני בגדול מאד מרוצה מהקצב שלי למרות שיש עוד הרבה מאד לרדת.. (אבל כל החיים לפניי אני לא מצפה לרדת 20 קילו בשבועיים)
ירדתי בהיקפים, ירדתי מידה במכנסיים, ואני באמת עושה עבודה קשה.. בעלי לא פירגן אפילו פעם אחת מאז שהתחלתי.. ואז עולות בי מחשבות.. כאילו בשביל מי באמת אנחנו עושות את זה?? בשביל מה אנחנו כ”כ רוצות לרדת במשקל?? למה המשקל והמראה העגול כ”כ מציק לנו??? אני רוצה להיות בריאה יותר? יפה יותר? קלה יותר? בשבילי??? בשביל בעלי?? זה כאילו מחשבה שמכניסה בי הרבה מחשבות.. או שבעלי אוהב אותי בכל מצב ולא משנה איך אני נראית.. או שהוא כבר מזמן הפסיק להתרגש ממני ומאיך שאני נראית.. זה מעצבן אותי חוסר התשומת לב הזאת… :כועס: :כועס: :כועס: :כועס: סורי ואולי זה בכלל לא המקום לזה אבל כאילו מעצבן אותי ואפילו מעליב שאת כל הפידבק,הפירגונים, החיזוקים ברגעים קשים, וכל מה שאני צריכה לקבל מהאנשים הכי קרובים אליי זה לא קורה ומצד שני אני מקבלת את הכל ובשפע כאן במקום שאני אנונימית לגמריי ואף אחת לא באמת מכירה אותי ולא רואה אותי ואת השינויי שלי (ואני יכולה להבטיח לכן שכל אחת פה היא חלק בלב שלי.. שותפה לירידה שלי ולהצלחות הקטנות והגדולות שלי.. אתן חשובות לי ואני מודה לכן שנכנסתן לחיים שלי בדרך כזו או אחרת) :אוהב: :אוהב: :אוהב: :אוהב: :אוהב:

[אלמוני]

ירדתי כבר מעל 7 קילו.. וכלום.
אפילו כשאני פוגשת את אחותי ומספרת לה שנשקלתי וירדתי כלום.
האנשים הכי קרובים אליי.. בעלי, אחותי, אמא שלי וחברה טובה שהיתה אצלי השבוע ולא ראתה אותי חודש. כלום.
אף אחד לא אמר כלום, לא החמיא ולא שם לב לשינוי.
כשאני אומרת להם שאני כבר עוד מעט חודשיים וירדתי ואני מרוצה.. הם אומרים כן.. יופי באמת ירדת..
אבל לבד אף אחד לא אומר כלום.
גם בעבודה, בנות שרואות אותי כל יום. כלום.
ואז חשבתי לעצמי, גם שעליתי הם לא אמרו כלום.. כל קילו שנוסף והצטבר למעל 20 קילו בשיא שלי.. בחודש תשיעי
כלום. בעלי תמיד אמר שהריון זה סקסי ושאני לא גדולה בכלל ותמיד הרגיע אותי. לא עשה עניין מהמשקל .
גם אמא שלי ואחותי שבכיתי להם שאני ענקית, הרגיעו אותי שמה שחשוב זה הבריאות ושאני אלופה ואחרי הלידה אני חוזרת,
לעצמי ציק צאק.
אף אחד מסביב לא עשה עניין שעליתי וכנראה גם שאני יורדת זה לא עניין גדול.. כי הם מכירים אותי ואוהבים אותי בכל מצב..
10 קילו לפה 10 קילו לשם.. לא בוחנים אותי בזכוכית מגדלת .. אם הבטן שטוחה או התחת בולט ופשוט מקבלים אותי כמו שאני.

אז אפשר להתבאס מזה ולהגיד.. לא מפרגנים.. לא נותנים תשומת לב..

ואפשר גם לקחת את זה למקום של – אוקיי זה באמת לא כזה אישו.. המשקל.. המספר הזה..
מה שחשוב שאהיה מאושרת ושאעשה מה שטוב לי..
וטוב לי להיות בתוכנית לאכול מאוזן ולהיראות מיליון דולר..
אבל כנראה שזה נטו בשבילי.. כי בשביל הקרובים לי זה לא משנה הם אוהבים אותי ואני יפה בעינהם בכל משקל..
:אוהב: תאהבי את עצמך דידון..
מישהי פה פעם כתבה שלא צריך לצעוק ולדבר הרבה ולספר כמה את משקיעה בדיאטה וכמה ירדת..
פשוט להמשיך וההצלחה תדבר בעד עצמה.. וכשתכנסי לחדר בערב חג עם שמלה מהממת.. כולם יגידו וואוו…
תאמיני לי זה פתאום יבוא בבום.
אצלי כשאני יורדת מתחת ל- 60 קילו.. פתאום כולם פוערים פה.. וואוו רזית את חתיכה..
אז אני יודעת שזה המשקל שממש רואים עליי רזון.
כרגע אני כנראה בסביבות ה- 70-71 אז עוד לא מרגישים שינוי עצום..
מבטיחה לך שכל הפרגון יגיע בשלב מסוים.. אבל לאורך כל הדרך תפרגני לעצמך..
על כל יום.. על כל גרם.. על כל החלטה נכונה .. מגיע לך חיבוק ענק :אוהב:

ודרך אגב לא חייבים להיות אנונימיות..
אני מחיפה.. קרובה??

[אלמוני]

קודם כל אורח חיים בריא מומלץ לכולם כולל רזים וחטובים
כל הכבוד לך שירדת.
לפעמים אנשים לא שמים לב לשינויים הקטנים האלה וזה לא בכוונה
אני מגיל 12 ילדה מלאה, אישה מלאה (בעלי התחתן איתי מלאה והוא רזה מאודדד) והיום אני אדם שונה ולא רק במראה אלא שיניתי את חיי לגמרי (גם באנשים שלא אוהבים אותי למשל התנתקתי מהאחים שלי לגמרי)
אולי תבואי אליו בגישה שונה: היי מותק איך השמלה יושבת עליי? אתה מרגיש משהו שונה אצלי?
אני חושבת שהכל מתחיל בנו בלהסתכל על עצמך ולאהוב את עצמך (בכל משקל אגב)
ולהיות גאה על הדרך ולא על התוצאה שהיא- היא החשובה ביותר
ירדתי 36 ק”ג אני כ”כ מבינה לליבך בהתחלה לא שמו לב בכלל
גם היום לפעמים אנשים לא אומרים כלום אבל אני יודעת וגאה עצמי
נשיקות מתוקות :אוהב: :אוהב: :אוהב:

[אלמוני]

ההסתכלות צריכה להיות “מהי ההרגשה שלי לאיך אני נראית” (וזה בלי קשר לבריאות). כמובן שכייף שאנשים מפרגנים ורואים את העבודה הקשה, אבל למי שצריך לרדת הרבה זה יגיע אחרי ירידה רצינית. 😉
הגובה שלי 180 וכל נערותי שמרתי על משקל של 70 -76 קג'. וחשבתי שאני מה זה שמנה,אם הלידות 4 במספר עליתי המון, לבעלי זה לא מפריע ” אני אוהב שמנות”, :סחרחורת: אבל לי תמיד הפריע ולא הצלחתי לעשות עם זה כלום (אפילו בגדים שמרתי ) :עצוב: :עצוב:
היום כבר הבריאות נכנסה והחובה לרדת נוספה, ואם בגדים עם גומי לא יראו או ירגישו שירדתי רק אחרי הרבה קלוגרמים.
אבל אני רוצה סוף סוף להרגיש טוב עם עצמי.
אבל זה קשה קשה קשה :סחרחורת: ואני אעשה זאת בסוף!!! חייבת לעצמי :קול:
מקווה שעזרתי קצת.
לי עוזר מאוד להיות כאן. תודה!! :אוהב: :אוהב:

[אלמוני]

הי, הכי חשוב מה שאת מרגישה ( מבחינת הקלה כמובן) , עשית עבודה קשה ואת חייבת להמשיך בתוכנית. את עושה את למען עצמך!!!
ברור שיותר כיף להמשיך כשה יש תגובות חיוביות מצד הקרובים, אבל אל תשכחי שהם רואים אותך כל יום והתרגלו לאיך שאת נראת.
תמשכי בדרך שלך! אני בטוחה שיום אחד פתאום יכנס אליך מישוא למשרד ויגיד וואו!!! איזה יופי את ניראת!! רזית מאוד יפה!!
אצלי היה היום ספק שלא ראה אותי כי שנה. מסכן קיבל שוק!! (ירדתי 18.5 קילו ויש לי עוד קצת)
מאחלת לך תגובות רק כאלו!!!
שיהיה המון בהצלחה !!! :אוהב:

[אלמוני]

רציתי להגיב לכל אחת באופן אישי אבל בסוף החלטתי להגיב פעם אחת לכולן.. אתן צודקות אני יודעתשאני יורדת במשקל בשבילי.. ו5 קילו לא רואים וכל מה שאמרתן כולכן נכון.. אבל דווקא כי בעלי הוא החבר הכי טוב שלי קשה לי שמכל האנשים בעולם הוא זה שמכשיל אותי (ואני בטוחה שזה לא הכוונה, אבל עדיין…) מביא לי הבייתה קוראסונים, עוגיות טעימות, פסטות טעימות (כי הוא מנהל סניף של רשת מזון חלבי בעיקר וקפה) וביקשתי ממנו מליון פעמים אל תביא את הדברים האלו הילדים לא אוהבים וזה נשאר לי מול העניים ומקשה עליי.. אני עוד לא בשלב שזה לא עובד עליי אני רק בהתחלה.. ודווקא מכל האנשים בעולם כשאני מספרת לו שעבר עליי יום קשה או משהו כזה הוא עונה לי בתשובה מטומטמת ” אני מבין” וזהו.. וכדאני מספרת לו אחרי שקילה שירדתי יפה הוא לא מפרגן מעצמו.. אני לפעמים מרגישה שאני סוחטת ממנו מחמאה.. בסגנון ” נכון שאתה גאה בי??”:כאילו מה הקטע הדפוק הזה של לא לפרגן או להחמיא בדבר שאני מתמודדת איתו כל יום כל היום ועובדת קשה ומשיגה השיגים יפים… קיצור כנראה שזה משו שמעבר לזה.. אבל יהיה בסדר..
בלי קשר אליו .. אני חייבת לעבוד על הביטחון שלי.. אני לא מצליחה לאהוב את מה שאני רואה במראה…ותודה שאתן כאן ובאמת בלי לדעת את זה אתן מעלות לי את הביטחון והחיוך על הפנים.. תודה ענקית לכולן ואין מאושרת ממני על זה שיש מקום שניתן לפרוק את התסכל ולהתמלא בכוחות ומוטיבציה.. אוהבת כל אחת ואחת פה :אוהב: :אוהב: :אוהב:

[ester84]

אני כל כך מבינה אותך….
זה נכון ממש, הרצון הזה בתמיכה ובתשומת לב מהאנשים שקרובים.
זה גם נכון שאנחנו אמורות לרדת בשביל עצמנו,בשביל ההרגשה הטובה שלנו, ללבוש בגדים, להסתכל במראה ולהיות שמחות.
יש לי חברות שהן מלאות ממש, לפני הריונות, אחרי הריונות ואין להן שום עניין בדיאטה או בשינוי אורח החיים שלהם. הן אוהבות את עצמן כמו שהן וזה מהמם
אם אנחנו כאן, זה אומר שאנחנו רוצות להיראות אחרת, כל אחת וסיבתה, בשביל הבריאות, בשביל היופי, גם וגם..
צריך לזכור שיש אנשים שרואים שינוי ממש רק כשיורדים משקל מסוים או לובשים בגד מסוים, וחוץ מזה את יכולה להתייחס לזה כאל תהליך שהוא הסוד שלך, את יודעת שבע”ה עוד מעט תרדי את המשקל שאת רוצה ותוכלי ללבוש מה שבא לך ולהרגיש הכי יפה בעולם.
ואז.. אין מצב שלא יראו אותך, שלא ישימו לב.. אני בטוחה שאז יגיעו כל הפרגונים… וגם אם לא… אולי אנחנו פשוט צריכות לפרגן לעצמנו ולשמוח בתהליכים שעברנו, להעריך אותם.
בכל מקרה את אלופה, לא משנה מה אחרים אומרים או לא, רק מי שנמצא בתהליך כזה יכול להבין את המאמץ של לשמור על התוכנית, איך כל גרם שיורד הוא לא מובן מאליו ואיך לשמור על אופטימיות ולהמשיך ללכת גם כשנופלים או כשקשה זו גבורה ממש, בלי להגזים
:אוהב: :אוהב: :אוהב:
חיבוק ענק אהובה.. אפשר להיות פחות אנונימיות.. אולי לפתוח קבוצת וואטסאפ למי שרוצה, לשלוח תמונות, חיזוקים על בסיס יום יומי…

[אלמוני]

גם בן הזוג שלי ככה. הוא אומר ובצדק – אני איתך ורואה אותך כל היום, איך את רוצה שאשים לב לשינוי?
ירדתי 10 קילו בדיוק והוא היחיד שלא ממש שם לב..וזה הגיוני. במיוחד שזה לא היה שינוי מהיר נגיד בחודש..אלא משהו שלקח כמעט שנה ואנשים נוטים לשכוח איך אחרים נראו לפני הרבה זמן.
אנחנו מכירות את עצמנו הכי טוב, מרגישות כל מאה גרם. אחרים מרגישים ככה כלפי עצמם גם כן, אבל לא כלפי אחרים.
קחי לדוגמא את הילד שלך. את לא שמת לב לכל תהליך הגדילה שלו כל יום נכון? מבחינתך לפני רגע הוא היה תינוק ועכשיו הוא כבר ממש ילד! מתי זה קרה??
אני לגמרי מבינה את הצורך בחיזוקים.. ומצאתי פתרון. כמו בדוגמא עם הילד, שלפתע נהיה גדול ופתאום הולך כשלפני רגע רק נולד.. איך אנחנו נזכרים בכל שלב? תמונות!
תצלמי את עצמך כל הזמן. אם יש לך תמונה מתחילת התהליך תשימי אותה לנגד תמונה עכשווית ותראי לבעלך. תאמיני לי, יהיה קשה לא לשים לב לשינוי.
ויותר מזה. עוד כמה חודשים תעשי השוואה של תמונה של היום, ובכלל תרגישי טוב עם עצמך ותראי שהוא גם ישים לב.
בהצלחה מהממת :אוהב:

[מאת]

תגובות