אנחנו היהודים – עם מרובה חגים.
כל חג (כמעט) קשור אצלנו למלחמה ולאוכל, עצבות בצד שמחה.
מקפידים על המסורת, שומרים על הערכים ועל הגחלת…
מנחילים לדור ההמשך ש:
בראש השנה אנו מברכים מייחלים לשנה טובה יותר ואף מציינים זאת בתפוח בדבש.
בכיפור מתפללים לבורא עולם שימחל לנו אם חטאנו (לפחות עד כיפור הבא).
בסוכות בונים סוכה, מזמינים את האושפזין ומקנחים בהקפות שמחת תורה.
בחנוכה משתוממים על כד השמן ונשמרים מהסופגניה.
בט”ו בשבט חוגגים ושרים לכל מה שפורח סביבנו.
בפורים משתכרים עד-לא-ידע.
בפסח כולנו מסובין, מזכירים את אבותינו שיצאו מעבדות לחירות,
והנה אנחנו בשמחת המימונה בצד איום המופלטה
יום השואה מחזירנו דורות אחורה ובדומיה אנו נשבעים לזכור ולא לשכוח.
ואז מגיע היום הקשה מכל – יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
זה שגובל ונושק ליום העצמאות השמח.
יגון בצד שמחה
בכי בצד זיקוקים
שכול בצד… הבחירה בחיים
ונכונו לנו עוד קומזיץ ל”ג בעומר…. וסלינו על כתפנו
עם מרובה חגים, עם שחרף הקושי עובר באחת מצפירת דומיה לחגיגות המנגל.
אוטוטו יסתיים היום הקשה הזה וכמתורגלים נעשה סוויץ' ונמשיך לבמות הבידור, לביקורים בבסיסי צהל, לפיקניקים ולפקקים.
עולם כמנהגו נוהג…
מאחלת לכולכם חג עצמאות שמח ושפוי.
פיתויי המנגל אמנם פחותים מאוזן המן/סופגניה/מצה עם שוקולד, אבל עדיין קיימים.
נפנפו בדגלים ולא רק במנגל
שפדו ירקות ולא רק בשר
והכי חשוב שיהיה לכולנו חג שמח!!!!!
:אוהב:
.
.
