כתבתי את הפוסט הזה לפני שנה ואני בוחרת להעלות אותו שוב. 😉 (אשמח גם לתגובותיכן).
כבר החלטנו לעשות את השינוי והגענו לקבוצה. בצד המשקל (לימים יקרא שמו: הגולם) התקבלנו ע”י המנחה (היא או הוא) ולאחר סידורי הרשמה קצרים הצטרפנו למעגל.
שבוע אחר שבוע והופ הפכנו לבני בית. אנחנו חלק ממשפחת חלי-ממן!
אחת לשבוע במפגש הקבוצתי נשקלים, מקבלים דף יחידה וימבה חיזוקים וטיפים לעוד שבוע של עשייה בדרך למטרה.
עם הזמן וכל אחת בקצב שלה רואה במנחה סוג של “אמא”. מתפתח סוג של קשר שהוא מעבר למילים, לא רק אקט הרישום הסטטיסטי/מיספרי של המשקל בכרטיס האישי.
לפעמים אנו נשארים לשאלה קטנה, עצה, הארה, לעיתים שיחת טלפון עם המנחה מחזירה אותנו לדרך הישר, מילה קטנה ומצב רוח ירוד הופך למוטיבציה.
בקבוצה היא האמא השניה שלנו… מדרבנת, מלטפת, מעירה , מתריעה מפני פניות שגויות ומצביעה על נתיבים חדשים המובילים להצלחה.
ויום אחד הגענו ובכסא של אמא ישבה “האשה האחרת”. מחייכת ומאירת פנים, אדיבה… אבל “האחרת”. בהיסוס נשקלנו, לא בקלות הגשנו לה את הכרטיס, מנהלים דו-שיח עצמי להישאר או ללכת.
להישאר!!! ברור שכן! אני כאן למטרה מסויימת. מקסימום אלמד משהו חדש, אשמע את הסיפור האישי שלה, אולי אפילו אזהה אותה מסיפורי ההצלחה באתר
אז פורום יקר, לכל מי שהספק מתגנב לליבו במפגש עם “אמא מחליפה”… זיכרו: כולן עברו את אותו תהליך, כולן נבחרו “בפינצטה”…”אמא מחליפה” בקבוצתכם היא לפעמים גם “אמא יחידה ומיוחדת” בקבוצה אחרת (משל עצמה) תהנו וקבלו אותן באהבה, מכל מלמדי השכלתי.
מנחה חולה, שינוי בעקבות חג, כל אלו מצריכים שינויים ארגוניים מצד המשרד, אז פליז קבלו בהבנה ובאהבה את המנחה האמא המחליפה.
שבת שלום חברים :אוהב:
.
.
