7 ק”ג יקרים,
אם רק יכולתי להסביר לכם מה הייתם עבורי, בטח הייתם מתכוצים מרוב בושה. כ”כ מעטים הייתם, בסה”כ 7 ק”ג. אבל אתם בדיוק ההבדל בין אושר לעצבות. בין סיפוק לכישלון, בין מקובלות לדיכאון.
אתם ההבדל בין ביטחון עצמי לבושה ולביישנות, בין אהבה עצמית לתיעוב, בין כבדות לקלילות, בין מערכות יחסים כושלות למערכות יחסים יציבות, בין תמיכה לזלזול…
כמה היה קשה להיפטר מכם, 7 ק”ג ארורים. אבל עכשיו, אתם כבר לא חלק ממני. לא יודעת לאן נעלמתם, וגם לא ממש דורשת בשלומכם. אתם לא חסרים לי, חלילה…
ואם לרגע אני מתפתה לאכול את כל הדברים שהרכיבו אתכם – עוגות ועוגיות לרוב, פיצות, בורקסים, גלידות, קצפת, חטיפים ושוקולד, מייד אני נזכרת בכם -7 ק”ג יקרים. כ”כ הרבה זמן חלמתי על עזיבתכם ועל חיי בלעדיכם, שנראה קצת טיפשי להפסיק לחיות את החלום בגלל דחף רגעי.
אז זוהי פרידה סופית מוחלטת, אני אדאג שלא תחזרו.
שלום ולא להתראות,
יפעת.
.
.
