שומרת שבוע, צועדת (אפילו מצליחה לרוץ…),
אוכלת כל 3 שעות מתוקתק,
מנהלת יומן אכילה ורושמת כל מה שנכנס לי לפה,
והנה, מגיע יום רביעי,
יום הקבוצה,
ומתחילה לחפש על מה ליפול
ועם מה לדפוק לעצמי את התוכנית.
כל שבוע אותו דבר.
למה??? :סחרחורת:
לשנות את זה…לא במקרה אנחנו היום יום רביעי.
אז בכל פעם שבאה אלייך המחשבה הזו של לחפש על מה ליפול.
שני אותה במחשבה של האם זה שווה לי?האם הנקיפות והיסורי מצפון של אחריי
משתלמים לי.
דמייני בראש עצירה חזקה כמו לחיצה חזקה על הברקס עד שמיעת חריקת בלמים.
לא באמת רק בדימיון.. 🙂
חבל את כל כך מקפידה אז למה?לא מגיעה לך לראות ולהרגיש את התוצאה
שכל כך הרבה את עובדת בשבילה?ואני לא מדברת רק על מה יראה הגולם
אלא על התחושה הזו של הקלילות שאת שולטת באוכל ולא הוא בך.
על התחושה המהממת שיש אחריי שעושים ספורט.
תחליטי שאת המנה המותרת את עושה אחרי השקילה.
מקווה שעוד לא הגיע הרגע שהחלטת לדברייך “לדפוק לעצמך את התוכנית”
ורק להיום לא תעשי זאת.
ברביעי הבא תעדכני שוב.
בהצלחה