אני שנה בשמירה ואני בעלייה של 4 קילו. מאז הייתי בארצות הברית אני לא מצליחה לאסוף את עצמי כמו שצריך. שבוע תוכנית מושלם, שלושה ימים של “השמדה עצמית” וחוזר חלילה. מה שהביא לעליה כוללת של 4 קילו. כל יום אני מבטיחה לעצמי, לכן, וכלום. מרגישה רע כל כך עם עצמי. הטירוף אחרי המתוק, הפחמימה, מוציא אותי מכל איזון, מפרק אותי מכל החלטה מושכלת. בכל פעם מחדש מרתיח אותי למצוא את עצמי מתפרקת מול מאפה, מול שוקולד. אני לא צריכה פיתויים בבית. מספיק שאני טוחנת הרבה דיאטה…. בקיצור. חרא לי על הנשמה. והגרוע מכל – שאני לא עושה מספיק בשביל לצאת מזה. ברמת ההצהרה אני מצטיינת. ברמת העשייה אני ממש גרועה הפעם. המנה המותרת של השבוע הפכה לארבעה וחצי ימים מותרים ומופקרים. ולא, אין לי תירוצים. זה לא החגים, זה לא היציאה מהשגרה. אני מקפידה על 6 ארוחות של התפריט, אני הולכת כמעט כל יום בין 40 דקות לשעה, אני לא שותה מספיק (שונאת מים וכשאני שותה מים עם תרכיז דיאט אני נתקעת במשקל – בדוק) הבעיה היא בין הארוחות ובמיוחד בשעות הערב, כך שאני יודעת מה לעשות – רק לא עושה.. זו אני שהורסת לעצמי במו ידי, ואני בלבד. זהו.
.
.
