[אלמוני]

היי אני כותבת לכן בלי השם שלי כי אני באמת רוצה לפתוח את הכול בלי להיחשף!..
אני אף פעם לא הייתי ילדה ממש שמנה.. אבל היו לי בעיות עם המשקל שלי, ובעקבות בעיות רפואיות שקשורות להורמונים היה לי מאוד קשה לרדת במשקל על אף כול המאמצים וההשקעה, ואפילו התחלתי לעלות במשקל מהאוויר!.. היו לי בעיות עם הדימוי גוף שלי.. והתחלתי להשתמש בהקאות.. לאחר תקופה הבנתי שאני חייבת לקחת את עצמי ביידים ולשלוט במה שקורה לי.. החלטתי לפנות לחלי ממן והתחלתי את התהליך.. תוך 5 חודשיים הגעתי למשקל היעד שלי.. הכול היה טוב ועבד כמו שצריך. עד הרגע שהגעתי למשקל יעד. מאותו רגע כמו שקרה לי בכול דיאטה שניסית..ברגע שאני מרגישה טוב עם עצמי אני גם מרשה לעצמי לאכול.. ושוב התחלתי לאכול ושוב לעלות במשקל… כבר שלושה שבועות שרק מתחילה את התפריט ובסופי שבוע נשברת ומרשה לעצמי לאכול הכול.. אני לא יודעת מה לעשות, אני כבר לא מאמינה שאוכל להמשיך עם התפריט הזה..לא מאמינה שכול החיים אני באמת יוכל לנהל אורח חיים כזה של לחשב מתי אוכלת מתי מסיימת לאכול, כמה לאכול.. קשה לי! אני כן רוצה לחזור להיות רזה..כן רוצה להמשיך לשלוט בחיים שלי.. אבל באמת באמת מתוסכלת.. איך אני שולטת בזה?! איך אני לא נופלת למתוקים ולמעידות?! מנסה להגיד לעצמי, מנסה לעצור אבל כלום לא עוזר.. רואה רק את האוכל שבא לי באותו רגע=( ואני עוברת גם תקופה לא טובה עכשיו , כזאת שהתחושה היא שאני לא אמצא את האושר, ואת האור שבקצה המנהרה מה שעוד יותר גורם לי ליפול לאוכל!.. מתוסכלת מיואשת ובוכה כול יום!!!הלוואי היה לכן פתרון קסם בשביליל! :עצוב:

[אלמוני]

לאנונימית,
באמת שאין פיתרון קסם, הפיתרון הוא בעצם בראש שלנו.
קורה שמגיעים למשקל יעד ואז ונכנסים למן שאננות והרגשה שאנחנו יכולים לאכול יותר – כשאני הגעתי לשמירה, בשבוע הראשון הייתי במן אופוריה שכזו אבל מהר מאוד חזרתי למסגרת. התוכנית היא בעצם אורח חיים, אורח חיים בריא ששומר על גופנו, גופנו הוא מקדשנו, אם לא נשמור עליו נראה את הנזק בטווח הקצר (השמנה) ובטווח הארוך (מחלקות כאלה ואחרות – חלילה וחס).
השליטה היא בידיים שלנו. איך את שולטת?
תיזכרי מה היה כשהיית בתחילת התהליך, תעבדי על השינוי בראש – את מסוגלת, מגיע לך להיות במקום שבו את נמצאת (הגעת למטרה שהצבת לעצמך), תשימי תמונה שלך על המקרר / ארון מתוקים ובעיקר לעבוד על הראש – מה יעשה לי עוד ביס? הרי זה כמה שניות בלוע שלנו אבל אנחנו נשארים עם תחושת התסכול והמסכנות ומה אנחנו יכולים לעשות בשביל לצאת מזה? הבחירה(!) היא תמיד בידיים שלנו.
תחשבי על זה שבכי וייאוש לא יקדם אותך בכלום, הישארות במצב הזה היא הכרזת מסכנות, ויתור על כוח.
תקחי אחריות, תשבי ותחשבי מה את באמת רוצה – האם את רוצה להישאר בתחושת המסכנות או שמא להרגיש טוב ולהמשיך הלאה ומה את יכולה לעשות בשביל להמשיך הלאה :מאושר:
אני בטוחה שתמצאי את הדרך ואת הפתרון הנכון עבורך. כשאני במצב כזה רישום מאוד עוזר לי, אני עוברת מארוחה לארוחה וכל יום שאני עוברת אני מסמנת “וי”.
בהצלחה :שמח1:

[אלמוני]

ואנו בתכנית עושים רק דברים אמיתיים!!! 😉
אנו הופכים את האמת הרצוי והאפשרי לאורח חיים!!! :שמח1:
לפי מה שאני מבינה את נמצאת בתקופה לא טובה…את מחפשת את האור בקצה המנהרה…ישנם בחיים דברים שאינם תלויים בנו ולא תמיד יש לנו שליטה עליהם…,
ולעומת זאת, לשמחתנו ישנם דברים שאנו ורק אנו מובילים ושולטים בהם…ואחד מהם זה התנהלות הגוף שלנו!!
את, לאחר לאחר תקופה לא טובה החלטת לקחת את עצמך בידיים ולשלוט!!!פנית לחלי ממן ולאחר 5 חודשים כאשר את בשליטה מלאה הצלחת “לכבוש” את היעד!!! :מאושר:
זאת אומרת שהיית בשליטה מלאה!!! 🙂
מה שמוכיח שכשאת באמת רוצה, את בהחלט מסוגלת!!! :שמח1:
תעצרי הכל ורק תשאלי את עצמך עד כמה את באמת רוצה??? 😉
תחליטי שאת שוב לוקחת החלטה וחוזרת לשליטה!!! 🙂
תשחזרי את ההרגשה הנהדרת של להגיע ליעד!!!את כותבת שהכל היה טוב ועבד כמו שצריך…עבד כמו שצריך כי את עבדת=שלטת!!! :מאושר:
התסכול והעצבות לא יעזרו לך…
עבודה וחזרה לתכנית יעזרו גם יעזרו!!!
תחפשי היטב איפה ומתי את נופלת? ותערכי בהתאם!!!
תכיני מתוקים לשעת הצורך…כמו עוגות מותרות של חלי…כמו ג'לי חינמי…כמו סוכריות תות על מקל (26) קל'(עד 2 ביום…) שלגונים טעימים ומותרים לארוחת לילה ועוד..כשרוצים ממש לא חסר!!! 🙂
תדאגי למרק טוב שקבוע “יחכה” במקרר.
לתבשילי ירקות לשעת הצורך.
וכל פעם שאת מרגישה צורך להכניס משהו לפה…
תספרי עד 10…תשתי 2 כוסות מים…ואז…!!! 😉
תמצאי מה מרגיע אותך כשאת בדאון…צעידה באויר???אמבטיה טובה???ספר טוב???סרט יפה???…
פשוט תנסי את לשלוט במצב ולא שהוא ישלוט בך ויוביל אותך למטה…!
מאחלת לך להתרומם רק למעלה!!! :אוהב:
לחזור לשליטה מלאה,כמו שאת יודעת…!!! :אוהב:
ולהתחיל לראות את האור שבקצה המנהרה…כי אם מחפשים תמיד מוצאים!!!
רחלי ו.
:אוהב:

[אלמוני]

אל תהיי עצובה אל תיתני לזה לשבור אותך.
לכולנו יש תקופות קשות..גם עליי עוברת תקופה לא קלה.
אוכל לא יעשה אותך מאושרת.
לצערי גם אני בזיג זג..מגיעה למשקל היעד שלי ואז שוב מעלה..
יותר קשה לשמור מלרדת, זו מלחמה יומיומית עם המחשבות וההרגלים הישנים.
את צריכה לנקות את הראש קצת, לעשות טיול לבד ולחשוב טוב טוב על המטרה שלך
ולשם לכוון.
אני בידיוק באותו המצב כמוך, קשה לי מאוד ואני יום יום נלחמת.

[אלמוני]

אין צורך להיחשף, יש רק צורך ברצון!!!
את כותבת שתוך 5 חודשיים הגעת למשקל היעד ואני מניחה שפשוט עבדת וראית תוצאות.
כשהרגשת “טוב עם עצמך” איבדת למעשה את הכל ומכאן התסכול.
עד כאן העובדות…
יקירה, הנרי פורד אמר: “מכשולים הם הדברים המפחידים האלה, שרואים כשמסירים את העיניים מהמטרה”.
את חייבת לחזור לנקודת ההתחלה, להאמין בעצמך ולייצר מוטיבציה כדי לשוב לתפריט,לתכנית – לעשייה.
כשתעשי זאת אין לי ספק שהאור בקצה המנהרה (כפי שכתבת) לא תהיה רכבת אלא את בדרך חזרה לניצחון.
האמיני בעצמך! וכולנו כאן כדי לתמוך :אוהב:

[אלמוני]

הכי חשוב זה שמור יקירה לחזור מהר למסלול ולהמריא שוב.אני ירדתי עשרים ושש קילו בתוכנית אחרת.כשהגעתי למצב שנראתי.מעולה ואסםתי.מחמאות הרגשתי על גג העולם ופתאום מצאתי את עצמי עם שבע קילו שעולים חזרה והם באמת עלו מהר הרבה יותר מהר משירדו.הגעתי לחלי והתחלתי.לרדת.חבל! תזכירי לעתמך איפה שלא בא לך לחזור.תיתפסי את עצמך בידיים בעיקר כי חבל ותתחילי לעבוד שוב.מים ירקות לאעול שש ארוחות ובעיקר לשמוח.הלוואי שתצליחי.

[מאת]

תגובות