אני לא אשכח את הפעם שמזל אמרה בקבוצה “מיהו יצרן המוטיבציה”? והשתרר שקט בחדר שמוקף לפחות 40 אנשים שכולם “משכילים נבונים ויודעים את התורה” אולי חלק ידעו את התשובה, אני בכל אופן ישבתי קצת המומה למשמע השאלה ותהיתי “מה זאת אומרת? מיהו יצרן המוטיבציה”?
התבררה התשובה כשמזל אמרה “האדם”.
אני חייבת להגיד שאני נודדת בימים בין מוטיבציה גבוהה לבין עייפות גדולה ומיאוס. אני תוהה לעצמי, אני כל כולי צעירה ואין לי אפילו ילדים, וכרגע גם לא לימודים, ורק עבודה שהיא אומנם דיי מגעילה אבל בסדר נסבלת, למה אני כל כך עייפה? אני לא יודעת.. למה כל כך קשה לי? אני בסה”כ צריכה לעשות רק את התוכנית וללכת לעבודה. והתוכנית שעושים אותה נכון, באמת שלא רעבים, זה אולי אחד החששות הגדולים שלי מה יהיה אם אני אהיה רעבה..? “אני אמות”?
קודם תקף אותי התקף חרדה גדול “מה יהיה” “מה יהיה איתי” “מה יהיה שאני אתחיל ללמוד” מה יהיה כל החיים? אין לי כוח להתמודד. אבל גם מזל אומרת זאת לא גזרה ולא גורל זאת בחירה.
מה שאני אבחר לסבול מהשומנים? מה פתאום מה אני פסיכית?
עדיף “לסבול” מהעשייה!
קמתי קודם מהרחמים העצמיים והכנתי לי אוכל לשאר היום, אפילו שאין לי כוח “ואני שמן ומסכן”. אם אחרוץ לי כשלון הרי זהו מובטח ולמען האמת? גם להפך אם אחרוץ את דיני כי אצליח ויהי מה, אין סיבה בעולם שלא, הגוף שלי עושה בידיוק מה שאני מצווה עליו, והוא בטח לא חכם ממני ולא קובע עבורי את המשקל שלי.
אז מיהו יצרן המוטיבציה ? האדם..
.
.
