היה לי יום טעון וקצת קשה רגשית. אני עצבנית ולחוצה קצת.. והאנרגיות עצורות בתוכי.. וכשזה קורה – אני אוכלת. והרבה. בעיקר מתוק. ממש קשה לי להגמל מההרגל המגונה הזה.
אני מדמה את הרצון לרזות לסוג של שדון שיושב בתוכי וכשהמוטיבציה חזקה הוא נמצא למעלה, חזק ויציב. וכשקורים דברים מסביב, ויש התמודדויות כאלו ואחרות – השדון עדיין שם אבל הדברים האלו גוברים עליו, צפים למעלה – ומורידים אותו למטה. אבל הוא עדיין שם, הוא קיים.. פשוט יותר קשה לראות אותו.
אז גם כשיוצאים משגרה – צריך לזכור שהוא שם ולא לשכוח ממנו!
עד כאן שעת סיפור להיום, לילה טוב והמשך שבוע מוצלח לכולנו 🙂
את יודעת, אחד הדברים שהמנחה שלי הייתה אומרת לי זה שלא בודקים אדם כשהכל הולך כמו שצריך ושהכל נוח ופשוט ונפלא.
שחוזקתו של אדם נמדדת הרגעים שהכי קשה.
יכולת להמשיך את “הנפילה”, אבל נכנסת לפורום לכתוב הודעה כדי לפרוק מעט.
תתעלמי ממה שהיה, נפילות תמיד, אבל תמיד יהיו.
מה שחשוב זה איך אנחנו יוצאים מהם, או איך מונעים אותם לעיתים יותר קרובות.
בהצלחה!!