- This topic has תגובה 1, 3 משתתפים, and was last updated לפני 5 שנים, 10 חודשים by
אלמוני.
-
מאתתגובות
-
25/05/2008 בשעה 10:06 #58605
אלמוני
לא פעילכל ההתחלות קשות, כבר שמעתי זאת אין ספור פעמים. אין שמץ של שקר בדברים אלו, רק אמת. אצלי לא רק ההתחלה קשה, הדרך ארוכה קשה ומפותלת עם הרבה שדים שצצים להם מהארון (במקרה שלי המקרר…).
השבוע התחיל ממש כמו בסרטים, נשקלתי עמדתי בהבטחתי והייתי בסימן ירידה (קילו וחצי פחות סה”כ 7 ק”ג ו-200 גרם)- שמחתי, קפצתי, שרתי רקדתי וכמעט התפשטתי (בעצם זו לא הייתה אנוכי…המתפשטת הייתה בניו-זילנד ואני עדיין כאן).
ל”ג וגם ל”ד בעומר חלפו להם ללא קשיים, בלי יותר מדי מטעמים ובלי קושיות 'האם לאכול, האם אשבר/ אשלח ידי באש וכו'.בסוף השבוע בלי שום תכנון, כך מאחור הוא הפתיע. לא הזמנתי אותו וגם לא ביקשתי, אך הוא הנורא, השד הקטן שלי- הופיע.
כדאי, שווה, טעים, לא יקרה כלום, מי ידע- ועוד-כך הוא תירץ ואני הדפתי, עומדת על שלי ולא מביטה לאחור שמא אתפתה.
בסופו של דבר…. נכנעתי, התבוסה היתה גדולה, והוא הרשע קולות של תרועה השמיע. כמה שמח הוא השד הנורא, חייך חיוך נורא ואמר, המכנס החדש- הוא ישאר בארון.
הבוקר, ישבתי במטבח והירהרתי “מה להכין? אוכל בריא או שמא לחטוף מכל הבא ליד כמו אתמול? האם לעמול עכשיו ולקצור פירות אח”כ או אולי להתענג לרגע על דברים אסורים”. הוא הצליח, השד, את בטחוני לערער, את שיקולי להפר. הוא הצליח, השד, בי להכניס שוב את הפחד. ברגע שנעמדתי ולמקרר יד הושטתי, נכנסה בתי הגדולה למטבח “בוקר טוב, אמא” היא אמרה. התביישתי כ”כ, איזו אמא אני? הרי התחלתי את הכל בגללה ולמענה ולא בגלל השד. התישבתי וחיבקתי את האוצר שלי. ידעתי מה עלי לעשות. קודם להכין לבתי ארוחה לגן ואח”כ להכין את הלחם שלי עם ירקות. מעדן וגרנולה, ירקות לצהרים ועוד.
אני כעת בעבודה, מחייכת (אך עדיין מפוחדת), יודעת שהוא כאן בסביבה ולא יניח לי במהרה.
שד יקר שלי, כנראה שתלווה אותי כל החיים, ממך אין נפטרים.
אני אנצח שד יקר ולא בגלל שאני רוצה לראות אותך נרמס, אלא בגלל ילדה מקסימה וקטנה, ילדה שעדיין לא יודעת אילו מלחמות אמא עוברת ואיך היא מתמודדת. ילדה שאינני רוצה שתגדל להיות כמוני. ילדה שתהיה בריאה ושתחייה בלעדיך.
שד יקר, שמע לעצתי, ארוז את דבריך ומצא לך בית אחר. אני בטוחה שאוכל להתמודד, גם אם תגיע שוב וגם אם אפול ואבכה על מר גורלי, אעמוד על רגליי ואנצח אותך בשבילה וכן גם בשבילי.
אז שלום שד שלי, מקווה שלא ניפגש, למרות שאני בטוחה שאני טועה.
עד לפעם הבאה,
גילה11/04/2019 בשעה 10:20 #58606אלמוני
לא פעילכמה שאני מבינה על מה שאת כותבת כאן.
תמשיכי להיות חזקה גם בשביל הילדה וגם בשבילך.
11/04/2019 בשעה 10:20 #58607אלמוני
לא פעילהיי גילה…
כל מילה שכתבת ניתן לחקוק בסלע:)
אני לא נפרדתי מהשד שלי, אלא חיבקתי אותו חזק חזק והשארתי אותו בתוכי..:) כי אני חייבת לו המון…אני חייבת לו את עצמי..החזקה, הגאה, הנחושה, האסרטיבית, המצליחה !!
בקרוב אצלך, מאמינה בך
בהצלחה -
מאתתגובות
יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.