היי ריבי (מקווה שלא טעיתי בשם).
זה כל כך לא נכון. את ממש לא היחידה שאוכלת לפעמים יותר ממה שצריך. הרי אם כולנו היינו כל כך מושלמות לא היינו צריכות להיות בתוכנית בכלל. זה מאוד טבעי לרצות לאכול, במיוחד כשיש שפע כזה מסביב וכולם אוכלים בלי יותר מדי רגשות אשמה.
התחושה שרק את לא מצליחה היא לגמרי בראש שלך. אל תהיי כל כך קשה עם עצמך, הלקאה עצמית לא עוזרת, להיפך, היא רק מעודדת את המשבר הבא. בואי נראה לרגע את הצד הטוב – רוב הזמן את מתמידה בתוכנית. כל יום כזה הוא ניצחון אמיתי וסמל להתמדה, לנחישות ולהמון איפוק וכוח רצון. אז פעם בכמה בזמן באיזה חג קטנטן לא הקפדת כמו תמיד. תחשבי שפעם היית “חוגגת” כל יום. תראי איזו דרך עשית. את צריכה להיות גאה בעצמך ולא לכעוס על עצמך כל כך. את אנושית, כמו כולנו. ועכשיו תרימי ראש ותמשיכי הלאה בלי חרטות ובלי כעס.
שחף
.
.
