[אלמוני]

בעוד שעה משפחתו של בעלי מגיעה להתארח אצלי..הם גרים בח”ול ומגיעים לביקורים ארוכים ( ותכופים..)
הפעם הם כאן לשבועיים ואצלי הם יהיו 3 ימים..אך כמובן שבמהלך הזמן שהם פה ניפגש עוד..אבל היום הם אצלנו..
בדירת 2 החדרים שלי ושל בעלי..ולא ,אין להם בעיה לישון בסלון ולהתעורר איתנו מוקדם כשאנחנו יוצאים לעבודה וללימודים..
אז כמובן שניקיתי אפיתי וטרחתי ( לא בלבוסטה מצטיינת אבל מנסה..)
אבל אני צריכה לגייס כוחות לשאלות הרגילות ולהערות של..”אבל את נורא רזה כבר”..”תטעמי את העוגה”..ו..”אז תסבירי לנו שוב את הדיאטה שלך? לא בא לנו להשמין בחופש…”

איזה כלה..כבר “חמה” על החמה והיא רק נחתה בארץ…:)
ברור לי שאני לא אפול..משום מה כשאני איתם יש לי יותר מוטיבציה להוכיח את עצמי כ”סופר-וומן”..
מחכים לי שבועיים של נסיעות ברחבי הארץ ופגישות עם קרובים שאני לא בטוחה איך הם קרובים אליי..:)
אז מגייסת כוחות אחרונים ולוקחת נשימה עמוקה..
שיהיה בהצלחה לכולם..וגם לי!
נשיקות
גל
נ.ב.- יש תמונות חדשות שלי בגלרייה של לפני ואחרי..תציצו!

[אלמוני]

את כבר רזה בגישה
ואני איתך ולא משנה שאומרים לך כמה את רזה
כי את זוכרת מאיפה היגעת
ולשם בטוח את לא רוצה לחזור
אז בהצלחה שבוע הבא
ואני אוהבת אותך

[אלמוני]

אהבתי את הגישה שלך !!
את נשמעת אחלה ! חזקה ובטוחה
תמשיכי בדרכך כי זוהי הדרך
אוהבת גלית

[אלמוני]

גל….
בא לי פשוט לחבק אותך…..אלף כי את מותק…אמהית וחמה כזו…ובית כי לארח את ההורים של..בבית שאינו לפחות ארמון..:)) מאוד לא קל…
לגבי ההתמודדות, אני מציע שתלהיבי אותם על התוכנית ואז יהיה לך קל.:))
קחי נשימה…ואנחנו פה…
אוהבת
איה

[אלמוני]

גל אני מאוד מתחברת לחששות – ולרצון “להוכיח” את עצמך מול החמות (אני לא נשואה אבל גרה בזוג, ואנחנו יחד 4 שנים) אז זה מוכר לי מאוד, אומנם חרף הגעתי להוכחה שלאחר הצלחה כמו שלך. אני המומה מהתמונות שלך את באמת רזית – להיות – רזה.

ההישג כולו שלך, אבל כמובן, “השמירה” – השמירה – השגרה והשינויים בשגרה הם קשים לא פחות ובגלל שמדובר “לכל החיים” אז אולי לפעמים קצת יותר מתהליך ירידה.

הבעיה שלנו לפעמים כנשים/שמנות גם יחד היא לעמוד על שלנו, פחד מארסטיביות – פחד להגיד “לא” – תמיד ילווה בתחושות אשם.
וגם תמיד נהיה טרף קל, בחורה שתמיד היתה רזה שתגיד “לא תודה, לא בא לי, אני מפוצצת וכאלה.. לא גורמת ליותר מידי תהיות מהסביבה וחקירות כמו ששמנה לשעבר כנראה.

להיות “סופר וומן” / להיות אישה זאת לא משימה קלה יש המון חזיתות.

עקרת בית טובה ומסורה והרצון לרצות ולמצוא חן – לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

לא קלה.. היא לא קלה דרכינו..

גל, הרע מאחוריך – הטוב נמצא איתך, הבעיה שנוצרת היא באי נעימות הנובע מהסירוב, חוסר ההבנה של הזולת את הפרטיות שלנו בנושא האכילה, כי זה אינטימי למה וכמה אני רוצה לאכול ומתי.

אין פתרונות קלים כי תמיד יש אנשים שמנסים להכנס למרחב שלנו, לשאול ולחקור דברים שלא נוח לנו לענות עליהם והסיבות לגטימיות, הבעיה – איך לומר “לא” ולא למות לאחר מכן.

אין לי תשובה לזה. אני רק יכולה להגיד שלי בכל אופן קשה למצוא את האיזון, וקורה לפעמים שאני נותנת מידי להכנס למרחב הפרטי שלי (למה כמה והסברים לזרים) או שאני עומדת בתוקף כמו ונובחת אם מאיימים לי על המרחב, זה תלוי בהרבה גורמים.. צריך לנסות לשמור על האיזון.

בהצלחה, וסופר וומן גל – בעיני בכל אופן – את כבר כזו ואת לא צריכה לעשות שומדבר בשביל להוכיח

[אלמוני]

קודם כל התמונות מדהימות!
את ממש חתיכה עולמית! כל הכבוד לך.
כמה זמן את כבר בשמירה?
ובקשר למשפחה של בעלך… קחי נשימה ארוכה כמו שכתבת ותשתדלי להפיק את המירב מהמפגש הזה. בשום אופן אל תתני להם לקלקל את ההישג המדהים שלך, אף אחד לא שווה את זה.

[אלמוני]

שזאת את בתמונות ועכשיו אחרי שאני מכירה אותך בחי
באמת כל הכבוד
אני חייבת להודות בפניך שבפעם הראשונה שראיתי אותך אמרתי לעצמי מה כזו רזה עושה בקבוצת תמיכה
אז תדעי לאחר שראיתי את התמונות הבאת לי כזו מוטבציה לעשות גם ולהיות כמו שהבטחתי בשנה הבאה ביום ההולדת של אהובה גם ככה כמוך כמו רוסנה שלי כמו דן וכמו הרבה אחרים שהיו פעם כמוני
אז לא להתרגש מותק זמן המשפחה יעבור והם יסעו ואת זו שתצטרכי להמשיך ולהתמודד עם המשקל
תעשי את התוכנית בדיוק אבל בדיוק לפני שהם באו לבקר
ומה שיגידו יגידו כל הדודות
את את שלך תעשי תחשבי על עצמך ואל תתני לאף אחד לעצור אותך
נשיקות אוהבת ומתגעגעת
מירית

[מאת]

תגובות