אני לא מבינה מה קורה.. אני כל הזמן נופלת. וגם כשאני “מנקה ברכיים” ומנסה להמשיך, אני מתקילה את עצמי ונופלת שוב. מה שפעם לא היה מזיז לי בכלל עכשיו יכול לשגע אותי… אוף אני מרגישה ממש רע עם עצמי. אני מסתובבת סביב עצמי בבית ומחפשת מה לאכול, לא מצליחה להתרכז בלימודים בגלל ההרגשה הרעה אחרי שאכלתי עוגיה או חתיכת שוקולד או שהרשיתי לעצמי לאכול עוד פעם במסעדה ולא להקפיד בכלל על התפריט… וזה לא שאני רעבה. אני כל כך מלאה שלא בא לי בכלל לאכול אבל הצורך הזה במשהו מתוק או משהו שהוא “אסור” מכניע אותי. זו הפעם הראשונה מזה שנתיים שאני בתוכנית שאין לי את האומץ להגיע לקבוצה ולעמוד מול המנחה שלי.. למרות שאני יודעת שאין משהו יותר נכון מזה לעשות בשעת משבר. אני ממש מתביישת שהרשיתי לעצמי לעשות את זה…
אז אני שוב מנקה את הברכיים והפעם באמת! אני אוכל את הארוחת לילה שלי כאילו כלום לא קרה ואהנה ממנה. מחר אני אעשה תפריט כמו שצריך ואצא לריצה, כאילו לא נפלתי ואכלתי בערך 6 מנות מותרות השבוע. ושבוע הבא אני אחזיר את עצמי לשגרה, אהיה פלס- אוכל 6 ארוחות מדויקות, אשתה 3 ל' מים, אעשה רישום, אעשה ספורט ולא אתן לעצמי ליפול שוב.
אני רק מקווה שאני אצליח 🙂
זהו, סתם היה לי צורך להוציא את התסכול החוצה..
.
.
