איה שלום.
אני חושבת שאתמול בפגישה בכרמיאל חטפתי את הבום שהייתי צריכה בשביל להזדעזע ולקבל החלטה שיש לאן לשאוף ולהתקדם.
אמנם ירדתי כבר 11.2 ק”ג ואין לי עוד המון לרדת, אבל
הסיפור שלך ריתק אותי באופן מדהים.
פעם ראשונה שאני מקדישה לזה באמת מחשבה מעמיקה ומבינה שעלי לשים את עצמי לשם שינוי במרכז ולדאוג לעצמי.
אם אין אני לי מי לי…
וזה נכון לגבי הרגלי אכילה והרזיה ונכון גם בכלל באופן כללי.
תמיד הילדים, המשפחה החברים – כולם היו אצלי בסדר עדיפות קודם. אפילו בלי לשים לב. ואת עצמי הזנחתי.
ורק כשדיברת על זה אתמול – נפל לי האסימון והבנתי את החשיבות של לדאוג לעצמי ולפרגן לעצמי.
יצאתי מהמפגש אתמול המומה ומלאת אנרגיות חיוביות להתחיל ולדאוג לעצמי! ועל כך המון המון תודה!
תמשיכי לספר את סיפורך – אני מאמינה שזה מחזק מאד את השומעים אך גם אותך (שזה לא פחות חשוב).
(ברמה האישית – דיברנו בסוף המפגש- שנראה לנו שאנו מוכרות אחת לשניה. כל הערב חשבתי על זה ונראה לי שמצאתי את הקשר.
אשמח לשוחח איתך אם תיצרי איתי קשר במייל האישי שרשמתי כשנרשמתי לפורום.)
המון המון תודה!
את גדולה! במובן החיובי של המילה!!!!!!!!!!
מיכל.
.
.
