לאוסי הצפונבונית המתוקה,
לפודינג היקרה
ולמירה האחת והיחידה.
אני קוראת ונרגשת.
אמיתי.
מהלב.
כי זכיתי כאן לחיבוק ותמיכה.
אתמול לא הגעתי לשקילה. אמרתי לעצמי: שוב לראות עליה???
אין לי כוחות. כך כבר כמה שבועות שאני מבריזה.
אז הבוקר, קיבלתי הודעת SMS מהמנחה שלי ענת המקסימה:
“איפה את? לאן נעלמת לי? התגעגעתי”.
דיברתי עם ענת והיא נתנה לי “פוש” רציני.
עובדה שהתחלתי רישום.
גם אתן דחפתן חזק בעליה.
(ואני לא מי יודע מה קלה….)
אז שוב תודה.
זהו. החלטתי.
אני עורכת רישום וחוזרת לתכנית.
נכון להיום, נכון לשעה זו, עמדתי במשימה.
היתה רק מעידה אחת של קוביית שוקולד. זו של ארומה. אתן מכירות.
גם הצלחה היתה: בשעה ארבע, טיגנתי לבני החייל ערימת שניצלים ולא נגעתי אפילו באחד.
אכלתי את הכריך עם הריבה ושתיתי נס קפה.
הרגשתי שהבסתי בסיבוב הזה.. אבל יהיו עוד המון סיבובים..
זו מלחמה יום יומית. …..
שוב תודה רבה רבה רבה רבה…………….
.
.
