איך שאוכל מתקשר לנו לאהבה, לנתינה ולהתפנקות. קטע…
הם ביקשו, אז הכנתי עוגה לשבת. טעימה. ברור שטעימה.
ואז חשבתי לעצמי: אני אוהבת את הילדים שלי. הם ביקשו, אז הכנתי.
אוהבת את בעלי, ביקש, אז הכנתי.
אוהבת את עצמי ומגיעה לי מנה מותרת. אז אקח. אבל רגע, אכלתי את המותרת בחמישי… :עצוב:
אז אקח בכל זאת? :לאבטוח:
ופה עצרתי ושאלתי את עצמי איפה האהבה שלי לעצמי? האם היא מתנקזת לשלושת הביסים שבהם אחסל את הפרוסה, או בתהליך שאני עובדת עם כל העבודה הקשה?
והנה, התשובה פשוט הגיעה והתיישבה לי באמצע המטבח: זה בסדר לאהוב את כולם ולהכין להם דברים טעימים. זה לא בשבילי. זה לא שלי!
רגע, מתקנת: אני כן יכולה להחליט שזה בשבילי (השבוע), אבל אם אכלתי כבר מותרת, אז אוותר.
למה? כי גם לי מגיע להיות שמחה ואף פרוסת עוגה לא תעשה אותי שמחה. את זה כבר הבנתי מזמן.
אז לרגע ארגיש שאני מתענה, אבל בזה זה יסתכם.
מיקי, אם את יודעת שזה עומד לשבור אותך, אז תחליטי על טקס שבועי: תאפי, תצאי עם הילדים ותקני משהו שחיתותי ותאכלי איתם – תעשי הכל כדי שכשהילדים ירצו משהו אקסטרא, גם לך יהיה משהו אקסטרא. הכי הכי חשוב לא להרגיש מסכנה.
שיהיה לך שבוע מעולה.
איילה