[אלמוני]

י.פ.(ולכולם בפורום) אני נכנסתי לפורום לכתוב כמה אני מרגישה מתוסכלת ומיד פוגשת את מכתבך.כל כך מזדהה! מפסח אני לא מצליחה לחזור לשגרה של התוכנית ואני שונאת את עצמי בגלל זה.מילים חזקות אבל ככה אני מרגישה. כל הזמן אומרים לנו רק להסתכל על העתיד הקרוב אבל קשה לי כי יש לי כ”כ הרבה להוריד.אני קוראת את כל הדברים הנפלאים בפורום ובדפים שמחלקים כל פגישה אבל זה כאלו הם מדברים למישהו אחר. אני כל כך מפחדת ולא יודעת מה לעשות.

[אלמוני]

לכולנו קשה, וכן, גם לאלו שדפקו ירידה בפסח וסיפרו שלא היה נורא. האמיני לי שיותר קל לאכול כשרעבים (וגם כשלא), לשתות כשצמאים, ובין לבין לחטוף כדי שלא נגיע לתת תזונה חלילה.
ועכשיו ברצינות… התמיכה כאן בפורום מחזקת ומחזיקה אותנו אבל הדבר האמיתי נמצא בקבוצות. קשר העין עם משתתפות שמספרות ומשתפות כמה גם להן לא קל ואיך הן מתמודדות יכניס אותך לפרופורציה נכונה. בקבוצה מקבלים טיפים ולפעמים די באחד קולע (שעוד לא ניסינו) בכדי לתת לנו את הדרייב מחדש ולהעלות אותנו על דרך המלך. אל תתייאשי, אל תרימי ידיים, במקום זאת תרימי את הראש – את תצליחי, אין מצב שלא:)

[אלמוני]

עכשיו קחי את כוחות הנפש שנמצאים בתוכך והגידי לעצמך…
אני רוצה לרדת במשקל, אני מסוגלת לעשות זאת… יש לי כוח לעשות זאת והשבוע ארד במשקל…
תזכרי בימים שעשית תוכנית והצלחת… איזו הרגשה נהדרת היתה לך? לכי למקום ההוא…
החזירי את השליטה לידיים שלך ותרגישי נפלא…

מאמינה בך, את חזקה יותר מהשומנים, את תנצחי אותם… את מאמינה שאת מסוגלת… לכי על זה…

מאמינה בך,

:))

[מאת]

תגובות