[אלמוני]

לחוף הטרשים הזה ששמו הרגלים ישנים של אכילה.
הגרוע מכל הוא שרוח הסערה הזאת אפילו לא שרקה איזו צפירת הזהרה .
שום סימן לא נראה .
וגם עכשיו אני לא יודעת למה ואיך זה קרה?
פתאום שמתי לב שאני מוותרת לעצמי – על חופן שקדים ,על פרוסת עוגה,
על הקפדה של מרווחי השעות.
ולמה?
אין לי מושג.
אבל חשבתי שכדאי שאשתף אתכם וזה מה שאני עושה.
בדרך – כמובן שקראתי בהתפעלות על הישגי הבנות פה.
וזה הזכיר לי שיש חוף מבטחים אחד שהפלגתי אליו כבר לפני שנה
ושהוא נעים לי וטוב
ואפילו גמל לי ב7 ק”ג פחות
אז מיד אני מותחת מפרשים ושמה פני אליו
אל חוף המבטחים ששמו התוכנית של חלי ממן.
אז שתהיה לנו שנה טובה ומיטיבה.
:מאושר: :צוחק: 🙂

[אלמוני]

:לאמבין: :מבולבל:

[אלמוני]

לגביי למה לא מופיע שמך הכנסי לאזור האישי שלך ועדכני בשם משתמש.
זה נהדר המטאפורה שאת משתמשת בה וגם מובנת אך איכשהו זה מרגיש
שאת מעבירה את האחריות למטאפורה.
חוף המבטחים שלך נמצא בתוכך יקירה.
רק את ורק את יכולה לספק אותו לעצמך.
את יכולה להעזר בסקיפר שישיט אותך לשם (המנחה,הקבוצה,התוכנית של חלי ממן.
אבל את צריכה להאמין בעצמך.ביכולות שלך.במסוגלות שלך להתארגן מבחינת
האוכל.מבחינת רווחי שעות.מבחינת להמנע מגניבת “החטיפות” שפוגעות לך בתהליך.
מבחינת נטילת האחריות על העשייה למען מטרה.
האמיני בעצמך משם תבוא לך גם הדרך.
ב ה צ ל ח ה

[מאת]

תגובות