[אלמוני]

חזרתי.
כן, כן את לא מדמיינים את השם שכתוב בצד.. אני יודעת שנעלמתי להרבה זמן אבל תהיו בטוחים שעקבתי, אך לא הגבתי…
גם את הפוסט הזה מאוד היה לי קשה לכתוב לקח לי כמה ימים באמת להתיישב ולכתוב..
יש לי כ”כ הרבה מה לספר ולשתף דברים:
טוב אז אני אתחיל בזה שבשעה טובה ומוצלחת בסוף חודש אוגוסט סיימתי את הקורס מכי”ם הקשה שעברתי במשך חצי שנה מלאה בשבועות שטח, מסעות, ריצות, ניווטים, לחצים, חוסר שעות שינה וסופסוף נכנסתי לסדיר..
אז מה בעצם עברתי בחצי שנה הזאת? הגעתי לטירונות מלאת מוטיביצה בתוכנית ובאמת ראיתי שבשבוע אחד הצלחתי להתמיד ולהוריד במשקל. הקפדתי, עשיתי יותר ספורט וזה עבד. ואז איך שהייתי מגיעה הביתה הכל היה נהרס. אלו היו יומיים של נפילה מתמשכת ומסיימת את השישי שבת בהרגשה מגעילה וכאב בטן, מתחילה את יום ראשון מחדש, מצליחה ואז שוב בסופש הורסת הכל… עד שזה התהפך.. בשבועות שטח שלא היה לי מה לאכול ואכלתי מה שיש (בוא נגיד שזה לא משהו דיאטטי….) ובבסיס פתאום התחלתי לפזול ובבית הייתי שומרת.. לא הצלחתי למצוא את “שביל הזהב” שבאמצע… ועליתי ועליתי.. עוד ועוד.. עד שבסוף הגעתי למין תחושה של “יאללה לא אכפת לי..” המילים “יאללה די!” / “ממחר” נזרקו באוויר כל יומיים אך מעשים לא נעשו… במהלך הקורס התחילו לי בעיות ברגליים דבר שמנע ממני לרוץ. לא עשיתי ספורט במשך מס' חודשים – דבר שעוד יותר השפיע עליי. המשכתי לאכול בכמויות ושטויות ללא ספורט.. אין צורך לספר את התוצאה…וככה נכנסתי למין מעגל “תסכול” שלא יכלתי לצאת ממנו. הולכת לישון בהרגשה מגעילה, קמה איתה, ללא כוחות להתחיל מחדש, חורגת שוב, וחוזר חלילה…
במהלך הזמן הג'ינסים כבר לא עלו, ההרגשה הייתה מגעילה, ידעתי שעליתי.. וכשנכנסתי בתחילת ספטמבר לסדיר אמרתי לעצמי שהנה ההתחלה החדשה שלי. אך לא, גם פה משהו נדפק והייתי חורגת, וחושבת “לא אכפת לי” (אבל מאוד אכפת לי…) ובמהלך החודשים מדי פעם הייתי קופצת לקבוצה להגיד שלום אבל לעלות על המשקל בקבוצה עצמה לא העזתי. נשארתי עם המשקל בבית, שגם ממנו הייתי יורדת בטיל… עד שאחרי ראש השנה הגעתי למסקנה שככה זה לא יכול להימשך.. שלקבוצה אני חייבת לחזור, כן, גם להישקל… באתי לקבוצה ובמשך 10 דקות לא העזתי לצאת מהמכונית כי ידעתי שהיום, לא כמו כל הפעמים הקודמות אני עולה על המשקל.. ובאמת בסוף המפגש נשארתי עם המנחה לבד, עליתי והתוצאה הייתה מזעזעת. עליתי את כל מה שירדתי לפני הגיוס + עוד כמה קילו מאיך שהגעתי לחלי. הייתה לי שיחה מאוד קשה אישית כי אני באמת מתמודדת עם התוצאות ולא לבד…
ובאמת איך שאני חוזרת למסגרת אני שונה לגמרי, אני חוזרת הביתה… באותו שבוע הורדתי 1.8 ודיברתי עם המפקדים שלי והאחראיים וקיבלתי את האישורים הסופיים לצאת פעם בשבוע לקבוצה ליד הבסיס כי אני הבנתי שבלי קבוצה, למרות מה שחשבתי, אני לא מתפקדת… חזרתי לעשות ספורט (אמנם קצת אבל עדיין…) וגם היום למשל בא. צהריים הייתה חריגה אבל איכשהו לקחתי את זה באופן שונה…
בקיצור אני מצטערת על החפירה, הייתי חייבת לשתף אחרי שנעלמתי לכ”כ הרבה זמן.. “כמה טוב שבאתי הביתה…”

[אלמוני]

כמה טוב שאת איתנו…
אכן שמתי לב להעלמויות בזמן האחרון, בתוך תוכי קויתי שלא סטית מהדרך, מהתוכנית… מחלי ממן.
העיקר שחזרת אלינו.
אנחנו כבר נדאג לייצב אותך :אוהב:

[אלמוני]

הצדיעי לתוכנית וילא כנסי למחלקה.העבודה קשה אבל יש תוצאות…..ברוך שובך לפורום.עדכני

[מאת]

תגובות