הינו שם ארבעה ימים (שלושה לילות). נחנו, ניקינו את הראש ויותר מהכל זללנו.
אז האמת היא שלמתוקים נכנעתי רק פעמיים ופעם נוספת אכלתי פיצוחים. בחדר אוכל מלאתי תמיד את הצלחת רק פעם אחת וכמו שבעלי הגדיר זאת היתי “אנינת טעם” – לא אכלתי כל דבר אלא רק דברים שאני לא מבשלת בבית או שמזמן לא אכלתי. אני בלב שלם יכולה להגיד שהכמויות שלי היו שפויות ואפילו הקפדתי מאד לשתות מים.
אבל, וכאן בא האבל הגדול מכולם:
למלון הגעתי מקוררת וחולה עם חום! עם כמויות של טישו, עם חבילה של אקמול צינון וסירופ נגד שיעול. אז בגלל שלא הרגשתי טוב לא ירדתי לחדר כושר אפילו פעם אחת! בגדי הספורט ונעלי הספורט נשארו במזוודה ובכו שהן לבד ולא שימושיות… ותארו לעצמכן שבגלל שלא היה מקום במזוודה הוצאי משם את נעלי העקב בזמן האריזה ושמתי את הספורט.
בקיצור, התרופות עשו לי עצירות, פעילות גופנית לא עשיתי אפילו להפך – בגלל שלא הרגשתי טוב היתי עסוקה בעיקר בלנוח. ויכל להיות שזה רק פסיכולוגי, אבל בקושי הצלחתי לסגור את המכנס שאתו אני מסתובבת בבית כשחזרתי.
אז אני מתחייבת עכשיו בפנייכן שעד השקילה ביום ראשון
א. אני צועדת שלוש פעמים ברגל.
ב. אני חוזרת לאכול את הדף.
מקווה שאצליח למזער נזקים.
המון בריאות ואהבה
ליאת פ.ר
.
.
