אני יכולה לתרץ את זה ב”סימנים של הסתיו” וכל המשתמע מכך..
אבל אני פשוט לא דומה למי שהייתי לפני חודשיים.
אני מאוד עייפה..נרדמת סתם כך באמצע הבקר,ללא התראה מוקדמת מתחילה לדמוע או להיות נינוחה כמו אחרי וויסקי..
הרופא אומר שזה “גיל המעבר”..(לאן אני עוברת בדיוק..?)
ואני נלחמת בזה כי אני לא רוצה לקחת הורמונים כטיפול.
אז מה שקורה הוא שאני מגלה “חשקים” ישנים שצצים ועולים
בזמן האחרון וכך גם המשקל עולה!!
אני צועדת יום כן יום למה לא..לא כמו קודם.כי אני עייפה,
עייפה בלי סיבה.זה קצת מלחיץ כי אני לא רוצה להישאר במצב הזה.אני רוצה לחזור לעצמי..לנחישות ולהתמדה ולרצון העז הזה
להיות יותר רזה.אני מודה ,שקל להתבכיין פה ולרחם על עצמי,אבל אני לא מרחמת על עצמי!אדרבא,אני מחמירה…
וכנראה שעבורי זאת לא השיטה.כמו שאמא שלי אומרת:”את מוכרחה ללמוד לזרום עם הגוף שלך..כרגע הוא מתנגד לך.”-כל כך חכם ונכון.אז מה אני אעשה?החגים בפתח…מי ישמור עלי?
אפילו בעלי התייאש…וגם אני.
אז אולי זה יעבור עוד שבוע כל הבלבלה הזאת,אבל אני בפחד מתמיד שאחזור להיות שמנה כמו קודם.
מחכה לתגובה שלך
שבת שלום
איילה
.
.
