[אלמוני]

אוקיי נכון, כולנו היינו לפחות אם לא עדיין שמנים. גם אם רזינו נשארנו שמנים משקומים.

השבוע ירדתי קילו. אל תחשבו שאני לא שמחה. אני כן. אבל אני חייבת לספר לכם משהו קצת פסיכי, ואני תוהה עם ביניכן יש מזדהות.

אני פוחדת מהצלחה. בכמה תחומי חיי זה בא לידי ביטוי.
אני לא משקיעה את כולי, ולא נכשלת לעולם – פשוט לא נותנת את כולי – ואומרת “אה אה” לא נכשלתי! לא ניסיתי בכלל.. נון שלנט כזה. אסביר לדוגמה: הגעתי לטכניון במקום לעשות שיעורים הלכתי לישון. כולל בלימודים נרדמתי על השולחן. העיפו אותי משם, “אה אה” לא נכשלתי – בכלל לא ניסיתי. זה תמיד גם היה קורה לי באיזשהו שלב בתחום הדיאטה. ירדתי עשרות עליתי עשרות קילוגרמים (אגב תמיד לבד אולי זה סוד – “חוסר ההצלחה”) ומתי שהגעתי לשלב האמצע לפני שיכולתי להקרא בעיני מישהו רזה/מוצלחת/הצליחה עליתי בחזרה. ברגע שרזיתי לחצי הדרך אפילו אפרט בדוגמא נגיד ממשקל של 90+- ל70+- (שזה בעיני כבר לא שמנה אבל כן רחוק מרזה) נבהלתי מאוד מהצלחה! למה – כאשר החמיאו נלחצתי, כאשר התחילו גברים רבים להסתכל ואף החתילו להתחיל חטפתי ממש ביעותים) מן פחד פסיכי מהצלחה. שספרתי את זה לחברה הרזה מלידה שלי (שתחנק על חסה – סתם לא אני מתה עליה אבל אתם יודעת איך זה) אני לא אוהבת שמסתכלים עליי, אני לא אוהבת שמחמיאים לי, זה מלחיץ אותי, אני מפחדת מזה.

היא אומרת מייד איזה שטויות במיץ! כולם אוהבים שמתסכלים עליהם כולם אוהבים להיות מושכים וכולם אוהבים להצליח!

אמרתי לה, לא, אני לא! אני לא אוהבת!

כמה הרבה יותר קל ובטוח להגיד – לא – אני לא חתיכה – ולא לא ניסיתי להיות! בחרתי להיות שמנה מתוך כוונה תחילה, ולא נוח לי אחרת מניסיון העבר, היה לי קשה כי הרגשתי את הקנאה ואת צרות העין הנשית ואת העינים הגברים מתסכלות עלייך כאילו את אומצה עסיסית במחלקה הנטולת חתולי רחוב בטיב טעם.

כאילו משהו בי (פסיכי כזה) אומר “לא” לתמי אסור להצליח, לתמי לא מגיע, כבר פעם עשיתי איזה מייל אורך הגלות לאיה אולי היא זוכרת למה כן מגיע לתמי כמו שלכל אחרת מגיעה.

אבל השבוע ירדתי קילו ושוב הפחדים קטנים מתחילים להציק ירדתי קילו במקום באמת לשמוח אני מרגישה מין כדור צמרירי כזה במורד הגרון איזה פחד, אני באמת הולכת לרזות אם אני אמשיך לעשות תוכנית אני יכולה להצליח..

מפחדת מהצלחה – יש תופעה כזאת קראתי עליה בעיתון מיוחסת בעיקר לנשים, אני יודעת שאני לא לבד וכנראה שלא לגמרי פסיכית רק קצת, אז אם מישהי מזדהה או אפילו מישהו לצורך העניין אשמח לחלוק את החוויה המוזרה הזאת כדיי להתחזק ולנסות לעזור לעצמי לצאת מזה.

[אלמוני]

תמי…אמרתי לך כבר שאת איה קטנה לא? :))
בכל מקרה מזדהה איתך ואפילו מבינה מאוד את הפחד הזה מפני הצלחה…אני יכולה לומר בכנות ובאומץ שכל אותם השנים בכוונה האבסתי את עצמי ועליתי במשקל, כי ידעתי ששומן מרחיק אנשים..
פחדתי להיפגע…פחדתי לתת לאנשים להתקרב…זה לא עזר לי..לא היה לי טוב..אז החלטתי לשנות…וכיום טוב לי, אני מאושרת, ומצידי שיתקרבו כמה שיותר..:)) אני גאה במי שאני ואת זה אני חייבת לתוכנית ולאומץ שהיה בי.. וגם לך מגיע..!!
ואני זוכרת את המייל ששלחת לי, וכל מילה שם הייתה אמורה להחרט לך בתודעה, מגיע לך תמי, אל תתני לפחד לשתק אותך ולנהל את חייך….לא מגיע לו…
אז..מותר שיהיה קצת פחד, במינון נמוך, אבל את כבר יודעת שאת יכולה לגבור על הכל, ושאת לא לבד…אז פשוט צעדי איתנו בשבילים הלא מוכרים האלו…אני מבטיחה לך שזה ישתלם…
את סומכת עליי נכון??
אוהבת
איה

[מאת]

תגובות