[אלמוני]

למרות המאמץ שהשקעתי בתכנון וארגון ארוחות בחודש של חגים, עדיין זה לא שגרה.
כולי תקווה שאצליח להיצמד לתכנית, לקחת אחריות על עצמי ולהתחיל להרזות.
אני מרגישה שכל הזמן עולים מחשבות טורדניות מהעבר, ממילא לא תצליחי למה תתאמצי?
אם תצליחי כמה זמן זה יחזיק מעמד.
האם יש הזדהות לתחושות אלה?
האם יש רעיונות איך להתמודד ולהתגבר?
אני גם אשמח לשמוע על אלה שמתמודדות עם מחשבות נוספות של חסכים מהעבר המשפיעים עלינו היום, יש המבינות?

[אלמוני]

מחשבה מייצרת מציאות.
אל תתעסקי בשאלות/מחשבות טורדניות של ממילא לא אצליח ולמה להתאמץ.
תחת זאת – תחשבי חיובי: עכשיו זה שונה והפעם אני לא מוותרת כי מגיע לי לשים עצמי במקום הראשון.
מכאן ואיך זה פשוט יותר… לאהוב את עצמי, להשקיע בארוחות, לגוון ואם האוכל בא התיאבון.
:אוהב:

[מאת]

תגובות