אני מתה על הכינוי שלך..:) ממש עושה חשק לחבק אותך, כי גם אמא זקוקה לחיבוק…אולי הכי בעולם..:)
בכל מקרה יקירתי, אני גאה בך על הגישה שלך…ממשיכים הלאה, אסור להתייאש, אין לייאוש מקום בחיים שלנו וגם לא לתירוצים..
מצד שני, בכל תהליך יש עליות וירידות…הורידי רגל מגז הלחץ…בסוף כולם מגיעים, מי כמוך יודעת שתינוק לא מתחיל ישר לרוץ, אלא צעד אחר צעד, וגם נופל לעיתים החמוד הקטן, אך הוא ממשיך לנסות עוד ועוד, עד שהוא רץ מרתון..אז למה שאצלך זה יהיה שונה, אינך בשר ודם? במה את שונה? הרשי לעצמך לא להיות תמיד חזקה…זה בסדר גם לעיתים להיות פחות חזקה, העיקר שיודעים מהי המטרה…וחוזרים למסלול…
מאמינה שיש בך את הכוחות לדעת לעשות סדרי עדיפויות בחיים, וכשאמא מאושרת כולם מאושרים…מגיע לך…
מאמינה בך
איה