וואי!!!!! בימים האחרונים אני נזכרת שוב ושוב בעצמי כילדה מלאה שמנמנה, עטופה בבגדי ריקוד, נורא אהבתי לרקוד, הייתי רשומה לכל חוג אפשרי ואפילו למדתי בביה”ס לאומנויות במגמת מחול. אתם יכולים לדמיין שכל הבנות הבאלרינות בכיתה היו רזות ודקיקות, ורק אני הקציצה היחידה. הזכרונות האלה שלי את עצמי עולים בימים האחרונים, הם לא פשוטים – אך החלטתי לחבק אותם בשתי ידיים ולהתייחס אליהם כאל מתנה. להזכר! לצמוח! לא לשכוח! ולהמשיך את המסע שלי יום. יום. כדי לא לחזור למקום של “הילדה החריגה השמנמנה”. אלא להיות “האמא החתיכה והגאה”! ביי. יוצאת להליכה!