שלום…
הרגשתי צורך לכתוב היום. מזה זמן אני מחוברת לפורום ורואה התכתבויות, פרגונים והמון תמיכה. אבל אני בוחרת לדבר על דפנה. אני משתתפת בקבוצה של דפנה בנצרת עילית מזה כשנה. שנה של מסע בלתי פוסק… ובמסע כמו במסע, הדרך לא תמיד קלה, רצופה היא בעליות, מורדות ולעיתים גם מישור… (“יופי איריס, שמרת על משקלך השבוע”..) ודפנה שמדברת איתנו על היופי של הדרך ועל האמונה העצמית, דווקא היום, דיברה איתנו על החיים. חיים שהם מסע בלתי פוסק של למידה על עצמנו, על הסובבים אותנו ועל מהות הרוח שמניעה אותנו. הכל נמצא בנו – האמוונה והעבודה העצמית הבלתי פוסקת היא זו שתביא אותנו אל היעד אליו אנו רוצים להגיע בחיים. נכון, אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, אבל תודו, זה גם לא כזה קשה…ואני רוצה להודות לדפנה שגרמה לי לראות היום (כן, בדיוק היום..)שהחיים נהדרים ויש עוד כל כך מה ללמוד על עצמנו – תאהבו את עצמכם כל יום קצת יותר.. תפרגנו לעצמכם כל יום קצת יותר, תקבלו את עצמכם כל יום קצת יותר.
איריס.