הי לכולם,
אחרי שבשבועיים-שלושה האחרונים ירדתי יפה בערך קילו וחצי-שניים (לא נשקלתי ממש בהתחלה אלא רק אחרי כמה ימים אז אני נסמכת על המשקל הקודם הידוע).
ביומיים האחרונים די טחנתי תחת התירוץ העלוב “אני לומדת בבית למבחן קשה וגם ככה המצברוח שלי לא משהו בלי קשר”. אבל היום בבוקר תפסתי את עצמי בידיים והחלטתי שיש עוד כמה ימים עד למבחן ואחריו אני שוב אצא החוצה לפגוש אנשים ואי אפשר יותר להתחבא בבית בסווטשרט… הזכרתי לעצמי כמה נהניתי מההרגשה הטובה והמחמאות בשבועיים שעברו והחלטתי שגם אם אני ליד המקרר זה לא אומר שכל מה שיש בו צריך להאכל…
ועד לשעה זו אני לחלוטין בתוכנית (למרות שיש לי עוד לפחות 6-7 שעות ערות) דאגתי להשאיר לי מספיק מנות לזמן הזה ולחלק את האוכל נכון ולהכין מוקפץ חינמי שאוכל לנשנש בעיתות רעב וחוסר סבלנות ללימודים.
אני כותבת בעיקר כי ככה אני מרגישה יותר מחוייבת לתוכנית, מקווה על הדרך לתת לבנות אחרות מוטיבציה לגייס את עצמן אחרי נפילות כי זה לא תמיד קל אבל צריך להיות עם הפנים קדימה.
נשיקות, ענבר.
.
.
