[אלמוני]

אני מתנצלת אם ההודעה הזו תהיה מעט ארוכה.. מס' פעמים התיישבתי לכתוב אותה וכל פעם גנזתי מסיבה כזו או אחרת.
עכשיו שיש לי פנאי אני רוצה להוריד מעצמי קצת את העול שאני סוחבת.
בשנה האחרונה עליתי הרבה קילוגרמים. עשרות. ברמה שאנשים (חסרי טאקט) שואלים 'מה קרה'?
אמנם לא נשאלתי ישירות אבל שומעת דרך משפחתי תהיות ושאלות וכל זה כמובן לא נעים.
השבוע נפגשתי באופן אקראי עם בת דודה שלא ראיתי מזמן וראיתי את המבטים.. אף אחד לא מעז להגיד לי מילה. כולם יודעים שאיכפת לי מהנושא ושאני נאבקת כל חיי במשקל עודף ונזהרים שלא להעליב אותי. אני מרגישה ממש כמו בכותרת ההודעה הזו – רואים את זה, אי אפשר להתעלם מזה אבל לא מדברים על זה. לפחות לא ישירות איתי. בטוחה שהרבה דיבורים מתחוללים מאחורי הגב. ואמי דואגת לבריאותי ולמראה החיצוני שלי. (פנים יפות תמיד היו לי, עכשיו גם את זה אין..הכל מוסתר בשומן)..מעולם לא חשבתי שאגיע למשקל קיצוני כזה.
כל ניסיון דיאטה בשנה האחרונה הסתיים בבליסות וזלילות. לא הצלחתי לעמוד בזה.. שקעתי במרמור ובדכאון של עצמי ורק אכלתי יותר.
כלפי חוץ ניסיתי לשדר עסקים כרגיל אבל כל כך רע לי מבפנים שכבר אין לי אנרגיות להצגות.
האמת היא שרע לי כל כך שבא לי להסתגר בחדר עד שאצא ממנו 40 ק”ג פחות. במקום להתקדם בחיים עצרתי אותם. אני מובטלת כי אפילו אין לי מה ללבוש לראיון עבודה ולעבודה עצמה. מתביישת להגיד שכל הקיץ לבשתי את אותם 3 בגדים כי לא הצלחתי למצוא כלום בחנויות במידה שלי ותאמינו לי שניסיתי. כל הזמן ניסיתי להבין מה דפוק בי, למה כולם מצליחים ורק אני, שהמצב שלי באמת-באמת במיץ של הזבל, לא מצליחה?
החיים עוברים לידי. אני נמנעת ממפגשים עם חברות (מפחדת מה יגידו ואיך יסתכלו עלי אחרי זמן רב שלא ראו אותי),לא הולכת לאירועים כי אין לי מה ללבוש ומרוב מבוכה,
מתביישת בעצמי ואובדת עצות. מרגישה מסכנה לאכול לחם קל וקוטג' ואח”כ אוכלת את כל הבית,
אבל המסכנות האמיתית היא מה שאני מרגישה כל דקה ודקה ביומיום, החוסר אונים, החוסר חשק להתלבש, להראות בפני אנשים. חוסר תפקוד מוחלט. וזה מפחיד.. האם אי פעם אצא מהמצב הזה?
🙁

[אלמוני]

מאוד לא קל להיות במצב הזה,אבל לדעתי,החלק הקשה מאחורייך. החלק הקשה-זה להכיר בזה! ועצם ההודעה שלך מראה שאת מכירה בזה שהמצב הזה לא טוב,ושאת חייבת לשנות את המצב.
אני מאמינה שבכל בנאדם טמון הכוח הזה לשינוי. וכדי לתפעל את זה צריך רק לרצות-ואני מאמינה שאת רוצה בכל מעודך,לחזור לאורח חיים תקין. להרגיש טוב עם עצמיך,לא להתבייש לצאת מהבית,לא להתבייש ללכת לאירועים,להפגש עם חברות,לא להתבייש להראות את עצמך. כי למה להתבייש? אנחנו חיים רק פעם אחת. אנחנו חייבים לאהוב את עצמנו,זה לא קל לאף אחד ,תאמיני לי. זה עבודה עצמית,גם שאין הרבה משקל עודף וגם שאין בכלל,תמיד יש דברים אחרים שיפריעו לנו וחייבים לדעת להתמודד עם זה ולמרות זאת ללמוד לקבל ולאהוב את עצמנו!!

אני ממליצה לך,באמת מכל הלב,לאזור אומץ ולעזור לעצמך. לפנות לדיאטנית,או להצטרף לאחת מהקבוצות של חלי ממן,או אפילו אפשר גם בלי קבוצות אבל מאמינה שיש אנשים שמאוד זקוקים למסגרת ולראות אנשים שהם גם במצבם וגם מתמודדים עם הדברים האלה ואפילו מחייכים וצוחקים ונהנית תוך כדי,כי התהליך הוא לא סבל סה”כ,אם חושבים וחולמים על התוצאה ועל כמה טוב אנחנו עושים לעצמנו אי אפשר לסבול.
בהתחלה-זה לא קל..הכל מלאכותי מידי. גם אם יש רצון והכל. הרי זה לא קל פתאום להגביל את עצמנו. פתאום להקפיד על 6 ארוחות ביום,על כמויות מסויימות,על מים… אבל יש כ”כ הרבה נקודות אור!! פתאום לומדים להנות מאוכל באמת,אוכל בריא וטעים,מסלטים וירקות טעימים,פתאום כבר לא מבינים איך לפני זה שתינו רק מיצים ושתייה מתוקה? איך יכולנו בלי המים? פתאום שאוכלים את המנה המותרת(פעם בשבוע עד 600 קלוריות) כ”כ נהנים ממנה והיא כל כך מספקת. שלא כמו פעם שכל יום היינו אוכלים כמה מותרות ומי בכלל התלהב וייחס לזה חשיבות? זה היה רק אכילה רגשית ולא באמת מאיזשהו רעב או תשוקה.. ופתאום להשתוקק למשהו ולאכול אותו זה כיף. וגם לדעת שלמרות זאת יורדים במשקל.
והקבוצה אני מאמינה שנותנת המון כוח ללא מעט אנשים,לשמוע את המנחה,את האנשים שמתמודדים עם הכל כמוך.
והירידה במשקל משבוע לשבוע,גם אם אין ירידות כל שבוע,וגם אם הם קטנות,זה תהליך… אבל שפתאום מתחילים לקבל מחמאות מהסביבה,להרגיש בנוח בבגדים שלנו,לקנות במידה יותר קטנה,זה כ”כ שווה! להרגיש טוב באמת. נפשית וחיצונית.

את תצאי מהמצב הזה!
את צריכה רק לקחת החלטה. להכנס להתהליך בכל הכוח.
אני מאמינה שיש בך את הכוחות הללו.
שיהיה המון בהצלחה!!

[אלמוני]

אותך!!במיוחד בקטע של הבגדים
אומנם ירדתי 12 קילו וזה מכובד אבל אני כרגע בעצמי די במשבר אוכל
אז אין לי כל כך מה להגיד חוץ משצריך פשוט לאסוף את כל כח הרצון ולהתחיל פשוט ככה
לא אחרי החג, ולא ביום ראשון כמו שאנחנו נוהגים לומר אלא פשוט לעשות את הצעד הזה ולכי תדעי אולי זה פשוט יזרום לך קחי תפריט מול העיניים
ופשוט תשנני אותו כמו רובוט

בהצלחה מבינה לליבך אין לך מושג כמה :אוהב:

[אלמוני]

דברייך מאוד נוגעים ללב.אני יודעת שצרת רבים נחמת טפשים אבל במקרה זה אני חושבת שאת דווקא יכולה לשאוב השראה מרבים שעשו זאת-שהיו במצבך והיום הם במקום אחר ,חדש.
כנסי ללשונית של סיפורי ההצלחה ותראי שם אנשים אמיתיים שעשו זאת.
אסור לך לשקוע.
הרשמי לאחת הקבוצות ותרגישי שכבר עשית משהו למען עצמך וגם תראי שאינך לבד ושעוד אנשים מתמודדים עם בעיה כשלך.
הפגישה השבועית תצריך ממך סוג של אחריות לדין וחשבון שאת אמורה לתת כל שבוע
וכמו כולנו כאן-את תרצי להצליח.תרצי להיות בין אלה שבדיווח השבועי יגידו -“ירדתי קילו,או חצי או 200 גרם.”לא חשוב כמה העיקר שתצטרפי ותרגישי שאת עושה משהו טוב למען עצמך ודבר יגרור דבר עד שתגיעי למטרה שלך.
אני מאחלת לך הצלחה מכל הלב.

[אלמוני]

כל הכבוד על השיתוף והפתיחות.את אישה חזקה! עם חוזק כזה אני בטוחה שאת יכולה להצליח.הירשמי לקבוצה מיידי עדכני כל הזמן בפורום ותקראי סיפוירי הצלחה.חג שמח

[אלמוני]

קודם כל אל תתנצלי, רואים שההודעה נכתבה מהלב ואני מכירה את הפעמים האלה שאתה מתחיל לכתוב ואחרי זה מוחק ומבין שאין טעם, או הבושה הורגת אותך.. אז קודם כל טוב שכתבת והוצאת מהלב.

באמת מרגישים שההודעה שלך נכתבה מכל הלב, ולכן אנסה גם לענות לך בצורה הכי כנה שיכולה להיות וסוג של מכל הלב שלי. ואני מנצלת מראש אם זה יישמע קצת לא נעים.

**בואי נשים לרגע בצד את העובדה שעלית באופן דרסטי במשקל. יש כאלו שעולים במשקל 10 קילו ומרגישים שעולמם חרב עליהם ויש כאלה במרגישים כך ב-40 קילו. מה שחשוב הוא איך שזה גורם לך להרגיש עם עצמך. לא צריך לעניין אותך מה שבני ביתך, חברים, בת דודה כזו או אחרת חושבים או לא חושבים עלייך. אני מאמינה שאם את עם עצמך נמצאת במצב שאת לא מרוצה ממנו, אז מכאן יתחיל השינוי. מקורות חיצוניים יכולים אולי לדחוף אותך לנקודה, אבל מי שיצטרך לקפוץ בסופו של דבר זה יהיה את. הם אולי יוכלו לעודד אותך מהצד, אבל מי שיצטרך לעשות את המאמץ (ותהיי בטוחה שזה כרוך במאמץ) זה את. אני מאמינה שמי שרוצה להצליח – יכול להצליח, אבל הוא צריך לרצות את זה. צריך בעצמו לרצות את זה. נכון שיש מידות שונות של רצון, ויש ימים שהרצון בשמיים ויש כאלו שהוא עמוק מתחת לפני השטח, אבל הוא עדיין שם.

**מבינה את התחושה של החיים שממשיכים והתקיעות הזו שאתה נמצא בה. גם אני עברתי את זה. לא רק בגלל המשקל, המשקל היה סימפטום של משהו אחר שעמד ברקע. וברגע שהמשקל התחיל להפריע **לי** (ואני מדגישה את הלי, ולא את הסובבים אותי), אז התחלתי לטפל בו. זה העלה את המוטיבציה בי לטפל גם בדברים אחרים בחיים שלי שאני לא מרוצה מהם. זה נתן לי בטחון והעלה לי את הערך העצמי. זה הביא אותי להבין שאני עושה קודם כל למען עצמי, שאני שווה את המאמץ.

**צאי מהמסכנות (של האוכל). כל עוד תהיי בתחושה שאת מסכנה תמיד תברחי למקום הזה של אוכל מפצה. האוכל הזה לא באמת מפצה על שומדבר הוא רק מוסיף עוד עול על הכתפיים שלך, על המצפון שלך, ייסורי המצפון ותחושת הדכאון שיבואו אחרי לא שווים ביס משום עוגה (או כל דבר אחר).

**המסכנות הנפשית שלא קשורה לאוכל – האם היא תעבור ?? זה תלוי בך. בואי נצא מהנחה שבאמת זה נובע מהעלייה במשקל ושאין משהו נוסף ברקע. תתחילי לטפל בעניין המשקל. אני באמת ממליצה לך להצטרף לקבוצה ולנסות למשך חודש אחד. ממליצה לך לנסות לשתף מעט אנשים ככל האפשר בהחלטה שאת עושה דיאטה. תעשי את זה בשביל עצמך. כי בסופו של דבר את אחראית לעצמך ואת צריכה לשים את עצמך בראש. אם באמת הדאון ומצבי הרוח (וזה לגימיטי לחלוטין) נובע רק מהעליה במשקל, אני בטוחה במיליון אחוז שלאט לאט זה יעבור.

נסי להצטרף למשך חודש לקבוצה. עד שלא תנסי לא תדעי, ומקסימום, תצליחי.

[אלמוני]

אין לך מושג עד כמה שהסיפור שלך מוכר לי!
כל החיים הייתי עם עודף משקל, גם בחתונה וגם בהריון, במהלך ההריון עליתי עוד ואז כשהגעתי לרופא כי חצי שנה לאחר הלידה ניהיו לי בצקות ברגליים וראיתי את המשקל, אז נפל לי האסימון שצריך לעשות עם זה משהו, קודם כל הורדתי תפריט של 1200 קלוריות מהאתר ונירשמתי לחדר כושר בטופ קלאב ולאחר שבועיים התחלתי ליראות תוצאות! לא חייב טופ קלאב, קחי טלפון, אוזניות ותילכי בהתחלה ל10 דקות הליכה ולאחר שבועיים תעלי את זה בעוד 10 דק'לא צריך הליכה מהירה ואת תיראי בקרוב תוצאות! אחרי חצי שנה הורדתי 3 מידות במכנסיים, האם זה לא שווה את זה?

[מאת]

תגובות